חזנות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
[[קובץ:Amud1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"עמוד" החזן ב[[קבר דוד המלך]] ב[[הר ציון]]]]
[[קובץ:JPG.חזנות.jpg|ממוזער|מקהלת חזנות "בזמירות", הפועלת ב[[מועצה אזורית מטה בנימין]] במופע ב[[עיריית פתח תקווה]]]]
'''חזנות''' הוא כינוי לקריאה של פרקי [[דת]] [[יהדות|יהודית]], בצורה [[מוזיקה|מוזיקלית]]. החזן הוא [[שליח ציבור|שליחו של הציבור]] לומר ולשיר את פרקי התפילה. ב-200 השנים האחרונות, ובמיוחד באירופה עלה מעמדו של החזן לדרגת [[אמן (אמנות)|אמן]] המבצע לחנים מקוריים המהנים את קהל השומעים, ויוצר אווירה של קדושה הסוחפת את המתפללים לחוויה עמוקה ומרגשת. החזנות מוצאת את ביטויה המיוחד בשבתות ובחגים ובעיקר ב[[ימים נוראים|ימים הנוראים]] ([[ראש השנה]] ו[[יום כיפור]]) בהם נוהרים ההמונים לבתי הכנסת. בעידן המודרני החזנות היא [[סוגה מוזיקלית|ז'אנר מוזיקלי]] בפני עצמו, וחזנים ידועי שם ממלאים אולמות גדולים בקהל המגיע להנות מהיצירה ומהמבצעים.
 
==החזן במורשת היהודית==
שורה 7 ⟵ 6:
תפקידו של שליח הציבור מוזכר כבר ב[[תלמוד]] ואחר כך בספר ה[[שולחן ערוך]] ובמקורות יהודיים אחרים של ימי הביניים. הוא נבחר מתוקף ידיעותיו את התפילות שלא ידעו כל המתפללים, ובהיותו ירא שמים ועניו קיבל את הסמכות להוציאם ידי חובה.
<BR />האיזכור לשירה ונגינה בבתי כנסת וב[[בית המקדש]] מופיע בהקשרים של שירת רבים או בקבוצות נבחרות (כמו: "השיר שהלוויים היו אומרים בבית המקדש"). ב[[ימי הביניים]] נוספו [[פיוט]]ים מולחנים לטקסי תפילה ונוצרו חיבורים ראשונים בין שליח הציבור לבין הפיוט המולחן. יש לזכור כי [[כלי נגינה]] לא נכנסו לתוך בתי הכנסת, והדרך היחידה לרומם את האווירה הייתה השירה הקולית.
הכשרון וההצלחה יצרו את הביקוש של בתי כנסת לחזנים מוכשרים, שהעלו את החזנות לדרגת אמנות אשר שכרה בצידה. החזן הוצב על בימה מוגבהת במרכז [[בית הכנסת]] או לפני "התיבה" בחזית, מול ארון הקודש, והיה לאחד מנושאי התפקיד החשובים '''''בקהילה ומחוץ לה.'''''
 
=='''''החזנות הספרדית'''''==
'''''חזנות ספרדית''''' היא [[מסורת (יהדות)|מסורת]] חזנות בעלת שורשים עתיקים. הייתה נהוגה בקהילות מזרחיות בגולה, כמו: ב[[ספרד]], ב[[טורקיה]], ב[[עיראק]], ב[[מרוקו]], ב[[סוריה]] ועוד; כמו כן הייתה ועודנה נהוגה בקרב היישוב הספרדי הוותיק והחדש ב[[ארץ ישראל]].
 
החזנות הספרדית ברוב הקהילות הספרדיות מבוססת ברובה על סולמות הקרויים "[[מקאם|מקאמים]]", שהם הבסיס ל[[מוזיקה ערבית|מוזיקה הערבית]] ול[[מוזיקה טורקית|מוזיקה הטורקית]]. השימוש בתורה זו הוא מימי [[גירוש ספרד]] והתיישבות המגורשים ברחבי [[האימפריה העות'מאנית]], והופץ בעיקר על ידי ר' [[ישראל נג'ארה]] ותלמידיו. מקאמים נפוצים הם עג'אם, חיג'אז, נהוונד, שיגא, ראסט ועוד. הלחנים מסווגים לפי המקאמים אליהם הם משתייכים. במקאם עג'אם נמצאות בעיקר מנגינות לשמחות, ואילו במקאם חיג'אז לעומתו מצויות מנגינות עצובות. רוב ה[[קינה|קינות]] של [[תשעה באב]] במסורת הספרדית הן במקאם זה. מקאם שיגא הוא המקאם בו קוראים בתורה.