ורנר בראון – הבדלי גרסאות

בראון נולד בעיר [[נירנברג]] ב[[גרמניה]]. בהיותו בן 18 נחשף לראשונה לצילום באמצעות בנו של מעסיקו בבית מלאכה בעיר [[פירת]]. בשנת [[1937]], אחר עליית ה[[נאציזם]] לשלטון, עבר בראון תחילה ל[[דנמרק]] שם הוא, פרסם בעיתון כ 70-70 סדרות צילום של עבודות מגפרורים שנקראו: מקל ומטה (stick & stav){{הערה|שם=גיא|1=[http://www.avforum.org.il/emall/content.asp?cc=93807 ורנר בראון - חתן פרס למפעל חיים, גיא רז]}}. אחר תקופה מסוימת עבר ל[[שוודיה]], שם הצטרף להכשרה של [[עליית הנוער]]. בשנת [[1946]] הוא עלה ל[[ארץ ישראל]] והשתקע ב[[ירושלים]]. בתחילה עבד אצל צלם לבנוני-נוצרי שפעל ליד [[שער יפו]]. בשנת [[1947]] רכש מעבדה לצילום, ברחוב בן יהודה 31, וקרא לה בשם "פוטו אירופה". בראון התגייס ל[[ההגנה|הגנה]] ומעבדתו פעלה בעיר במהלך כל [[מלחמת השחרור]]. הוא השתתף בלחימה על ירושלים במלחמת העצמאות. משנת [[1948]] הוא פעל כצלם עיתונות עצמאי וצילם ב [[22 בפברואר]] [[1948]] את הפיגוע ברחוב בן יהודה בירושלים. מהקמת [[מדינת ישראל]] ועד [[מלחמת יום הכיפורים]] נמנה עם הצוות הבכיר של צלמי [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת לישראל]] ביחד עם: פרד צ'סניק, אלכס סטרז'מייסטר ודוד חריס{{הערה|[http://snunit.k12.il/jerusalem-photo/MAINBraun.html גלריית צלמי ירושלים על שם צדוק בסון]}}.

בשנים [[1952]] – [[1998]] שימש כצלם הראשי של [[האוניברסיטה העברית בירושלים]].{{ש}} בשנת [[1952]], פגש ב[[אילת]] את " החבורה הצרפתית של [[ז'אק קוסטו]]" כפי שהוא קרא להם, "הם צילמו אז צילומים תת-ימיים בים-סוף, הם אלו אשר לימדו אותי לצלול; כשראיתי את הנוף מתחת למים, מיד נדבקתי בחיידק הצילום תת-הימי"{{הערה|שם=שלמה|1=[http://www.artispo.com/article.aspx?articleId=188 ורנר בראון - דור המדבר של הצילום בישראל, צלם אמן, אמן שלמה הר-פז]}}.

בשנת [[1955]] צילם יחד עם אדי הירשביין, במשך כשנה, סרט תיעודי ב[[אגם החולה]] (הסרט עובד והוצג ב[[הערוץ הראשון|טלוויזיה הישראלית]] בשנת [[1989]]). ב[[מבצע סיני]] שרת בראון כצלם צבאי. בשנת [[1956]] היה צלם רשמי של [[לשכת העיתונות הממשלתית]] וצילם את [[משפט אייכמן]]. , ב- [[1964]], הוא יצא למסע הרצאות ב[[ארצות הברית]] וב[[מקסיקו]] על "החי והצומח ב[[ים סוף]]", ההרצאות לוו בתמונות אותן צילם במהלך עבודתו באזור{{הערה|1=[http://www.avforum.org.il/emall/content.asp?cc=93807 ורנר בראון - חתן פרס למפעל חיים מאת: גיא רז]}}. בשנת [[1966]] החל, מתמחה גם בצילומי אויר בארץ.{{ש}}

ורנר בראון, שייך לדור המייסדים של הצילום העיתונאי המודרני בישראל, נמנה עם עשרת הצלמים הגדולים שצילמו לקק"ל מתחילת המאה העשרים ועד לשנות השישים, עליהם נמנים: זולטן קלוגר, שמואל יוסף שוויג, יעקב רוזנר, אברהם מלבסקי, לזר דינר, טים גידל, וורנר בראון, פרד צ'סניק, אלכס סטרז'מיסטר, ודוד חריס{{הערה|1=[http://www.kkl.org.il/?catid=%7B6947ECA6-A886-4FFD-8240-1799AAC6A977%7D&itemid=%7BB9B2DDD8-3CCD-4DAD-9669-D56506DB6BB6%7D קרן קימת ומצלמת – תמונות מהקופסה הכחולה ‏1903 - 2003 תערוכת 100 שנות צילום מארכיון קק"ל]}}.

בראון, מושפע מן הרעיונות של "הצילום החדש" בגרמניה של שנות ה-30, המדגישות את איכויותיו העצמאיות של הצילום כמדיום טכנולוגי-מודרני., אולם הוא משלב בין רעיונות אלו, עם נטייתו התרבותית של דור תש"ח. -מצד אחד הינו חופשי ומשוחרר מבחינה צורנית, ומצד שני נענה לתחושות הלב ולמאוויים הקולקטיביים של היישוב העברי בארץ{{הערה|[http://snunit.k12.il/jerusalem-photo/MAINBraun.html גלריית צלמי ירושלים על שם צדוק בסון]}}. יחס דו ערכי בא לידי ביטוי גם בתצלומי הנוף שלו שגם הם מאפיינים את השיח היהודי/ציוני על אודות ארץ-ישראל, איכותה, גודלה וגבולותיה{{הערה|שם=שלמה}}.{{ש}}

בשנת [[1989]] העניק לו [[מוזיאון ישראל]] את פרס "אנריקה קבלין לצילום". בנימוקי חבר השופטים (פרופ' חנן לסקין והאוצרים [[ניסן פרז]] ויגאל צלמונה), נכתב בין השאר: "מאז שהגיע לישראל, תרם רבות לתחום זה של הצילום ויצר גוף עשיר של צילומים בפעילות מקצועית המשתרעת על עשרות שנים. הוא תיעד את נופה הטבעי, החברתי והאנושי של הארץ, בצילומיו הרגישים והאיכותיים. הוועדה החליטה פה אחד להעניק לורנר בראון את הפרס, כאות הוקרה על מפעל חיים ועל תרומתו לצילום העיתונאי והתיעודי בישראל"{{הערה|שם=שלמה}}.{{ש}}

קשה למצוא קו סגנוני אחיד לצילומיו. ורנר הוא כמו ילד סקרן אשר כל דבר מעניין אותו. מספר דוגמאות: "לא היה לי כסף עבור טיסות פרטיות כדי לצלם מהאוויר, לכן, כשהזמינו אצלי צילומי אוויר זאת הייתה הזדמנות בשבילי "לגנוב" גם כמה "צילומים פרטיים" עבור עצמי. "אהבתי עצי זית (נושא ספר צילומיו הראשון) ומהם עברתי לאהבות אחרות של נוף וטבע". קו מנחה כלשהו העובר כחוט השני לאורך צילומיו הוא "משחקי אור"{{הערה|שם=שלמה}}.{{ש}} בשנת 2012 העניקה ועדת האמנות החזותית של [[מפעל הפיס]], מענק לאמנים: גליליה פלוטקין , מרגוט שדה , בוריס כרמי , ערי גלס וורנר בראון לביצוע פרויקט על "הכפר הערבי בישראל עד אמצע המאה העשרים".