מלחמות יוון–פרס – הבדלי גרסאות

היישובים היוונים לאורך החוף המערבי של [[אסיה הקטנה]] התנהלו כערי מדינה עצמאיות, מאז היווסדם במהלך [[הקולוניזציה היוונית]] ועד אמצע [[המאה השישית לפנה"ס]], כאשר נכבשו על ידי [[קרויסוס]] מלך [[לידיה]] (בשנת [[560 לפנה"ס]]), ונכבשו שוב על ידי [[כורש]] שהביס את הלידים בשנת [[546 לפנה"ס]]. למראית עין נשמר השלטון ה[[אוטונומיה|אוטונומי]] של הערים. בפועל, תושבי הערים העלו מסים לאוצר הפרסי וסיפקו לאימפריה חיילים ואוניות מלחמה, ונשלטו על ידי [[טיראניה|טיראנים]] (שליט יחיד) מנאמני האימפריה הפרסית.

 

 

המרד התפשט לאורך כל חופי אסיה הקטנה - ממצר ההלספונטוס ([[דרדנלים]]) בצפון ועד ל[[קפריסין]] בדרום - אך דוכא על ידי הפרסים, שכבשו שנית את ערי האיונים המתמרדות. המרד הסתיים סופית בשרפת [[מילטוס]] מנהיגת המרד לאחר קרב ימי [[קרב לאדה|באי לאדה]], הסמוך בשנת [[494 לפנה"ס]].

 

 

 

==זירת המלחמה==