גארי פרנציון – הבדלי גרסאות

בהקדמתו לספר "זכויות בעלי-חיים: הילד שלך או הכלב?" (2000) פרנציון מתבסס על [[הפילוסופיה של המוסר]] וכותב שעל מנת לשחרר את בעלי החיים לא נדרש מהם כל מאפיין קוגניטיבי מעבר להיותם חלק מהקהילה המוסרית, הזכאים מראש לזכות הבסיסית שלא להיות רכוש של בני אדם. הוא דוחה את העמדה המקנה זכויות לבעלי חיים רק אם הם בעלי מאפיינים קוגניטיביים הדומים לבני אדם, כמו [[מודעות עצמיותעצמית]] או שימוש בשפהב[[שפה]]. למסקנה זו הגיע פרנציון תוך שימושהתבססות על [[תחושתיות]] אצל בעלי חיים, ושימוש בעיקרון "שיקול שוויון האינטרסים" ({{אנ|Equal consideration of interests)interest}}, עיקרון מוסרי לפיו ההצדקה המוסרית למעשה מסוים צריכה לקחת בחשבון את כל האינטרסים הכרוכים בפעולה, ולהעניקויש להעניק לכל האינטרסים הללו משקל שווה.

פרנציון זיהה מגמה לפיה החברה מספקת הגנה טובה יותר לבעלי חיים מסוימים, כגון [[קופי אדם]] או [[דולפינים]], בהתבסס על יכולותיהם הקוגניטיביות הגבוהות. פרנציון מתנגד לגישה זו, ובהקשר זה כתב: "ניצול של קופי אדם אינו מוסרי מאותה סיבה שלא מוסרי לנצל מאה מיליון עכברים וחולדות המנוצלים [[באופן שיגרתי במעבדות]], או מיליארדי בעלי חיים שאנחנו הורגים ואוכלים."

במסגרת הדיון בנושא החישהתחושתיות, פרנציון מזהה את מה שהוא מכנה "סכיזופרניה מוסרית" של בני אדם כשמדובר בבעלי חיים. מצד אחד, בני אדם מתייחסים במלוא הרצינות לצרכיהם של בני אדם אחרים ואף של חיות מחמד. מצד שני, בגלל ההתייחסות לבעלי חיים כאל רכוש, אנו מתייחסים לצרכיהם רק כאשר הם עולים בקנה אחד עם התועלת שצומחת מכך. הפתרון היחיד לסוגיה זו הוא להפסיק להתייחס לבעלי חיים כאל רכוש.