הבדלים בין גרסאות בדף "ההתפרצות המינואית"

סקריפט החלפות (תאור, גאולוג, אטמוספיר, ה-, )
(משפט פתיח מינימלי)
(סקריפט החלפות (תאור, גאולוג, אטמוספיר, ה-, ))
{{לערוך}}
'''ההתפרצות המינואית''' הייתה [[התפרצות געשית#התפרצות פליניאנית| התפרצות פליניאנית]] שהתרחשה ב[[תקופת הברונזה]] במאה ה-15 לפנה"ס, באי [[סנטוריני]].
==רקע==
האי תרה, מוכר היום כ[[סנטוריני]], הוא הדרומי שבקבוצת [[האיים הקיקלאדיים]] ומתפרש על שטח של 76 קמ"ר, כאשר מדרום ומערב משתרע [[הים האגאי]]. במאה ה – 15 לפסה"נ התרחשה באי תרה אחת מהתפרצויות הר הגעש ההרסניות ביותר ב- 10,000 השנים האחרונות.{{הערה|צבי רון ונפתלי גולדשלגר, פרקים בעיצוב נופי כדור הארץ: השפעת פעילות הכוחות החיצוניים (מכון מופ"ת,2013) עמ' 246.}} אי זה הוא מושא לחקירה, בשל השפעתן של תופעות הטבע, שהתרחשו בו על מהלך ההיסטוריה והתרבויות באזורו. חקירתו עשויה להביא למציאת תשובות רבות על חידות, הקיימות בנוגע להיעלמותן של ציביליזציות גדולות במעבר מתקופת-הברונזה לתקופת-הברזל. הגדולה מביניהם היא שקיעתה של [[התרבות המינואית]].{{הערה|יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 2. }}
 
==ההתפרצות==
בעבר הלך וצמח באי הר-געש חרוטי, שקוטר בסיסו בגובה פני הים היה כ-12 ק"מ וגובהו
כ-1500-700 מ'. במאה ה- 15 לפסה"נ התרחשה התפוצצותו הוולקאנית האדירה שנוצרה, כפי הנראה, על ידי התחממות והצטברות של גזים, שיצרו לחץ רב, עד שהרסו את המכסה המוצק שסגר עליהם.{{הערה|יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 3.}}
בן רגע הפך כל החומר הגעשי לפירורים של אש, אפר -וולקני ומאגמה. התפרצות של חומרים אלה תוך כדי ההתפוצצויות ריסקו ופוררו את הר הגעש, ויחד עם חלקים גדולים מההר עצמו נפלטו לאוויר בפטריית פיצוץ ענקית שהתנשאה לגובה של כ-36 קילומטר.{{הערה|רון וגולדשלגר, פרקים בעיצוב נופי כדור הארץ: השפעת פעילות הכוחות החיצוניים, עמ' 246.}}
ההתפרצות האדירה וההתרוקנות מנפח כל כך רב של חומר הביאה באחת לקריסתו של ההר, מה שיצר חלל ענק במרכזו של הר הגעש, חללים מסוג זה מכונים [[קלדרה]].
המיוחד שהיה בקלדרה זו, שקרקעיתה הייתה כ- 400 מ' מתחת לפני הים, היות שהיא נוצרה באי, ובבת אחת השתפכו כ- 25 מיליארד מ"ק מים אל תוך החלל. כתוצאה מכך, צלעות הר הגעש התמוטטו בקטעים שונים והאי הגעשי התפרק למספר איים קטנים, המקיפים את הקלדרה. איים אלה מוכרים לנו היום בתור איי סנטוריני. {{הערה|קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 3}}
החלק שנותר מהאי כוסה שכבת אפר עמוקה, האפר הוולקאני נישא ברוח למרחק של עד כ- 1200 ק"מ, וכתוצאה מכך שררה אפלה כבדה למשך זמן מה באזורי ההתפרצות.
 
==השפעותיה של ההתפוצצות המינואית==
לפי מחקרים רבים, שנערכו על התפרצות זו בשיתוף פעולה של ענפי מדע שונים (גיאולוגיהגאולוגיה, ארכיאולוגיה, היסטוריה) ,{{הערה|קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 2.}} ההתפוצצות הוולקאנית האדירה שהתרחשה באי תרה, הייתה הגורם העיקרי לשקיעתה של הממלכה המינואית ולהשתלטותה של שושלת זרה על קנוסוס, בירת כרתים, באמצע המאה ה-15 לפסה"נ. כמו כן, יש הטוענים, שמה שהביא להחרבתה הסופית של התרבות המינואית, היה גל הצונאמי שפקד את האי אחרי רעידת האדמה. גל זה הרס מבנים רבים ואוניות רבות שהיו בקרבת מקום. תיאוריהתאוריה זו מתמזגת עם זו הגורסת כי הממלכה המינואית הייתה מעצמה ימית.{{הערה|קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 6.}}
 
==ארכיאולוגיה==
בשנת 1967 החל ספירידון מארינאטוס את החפירות הארכיאולוגיות באי תרה במטרה להוכיח שהיעלמותה של התרבות המינואית התרחשה כתוצאה מההתפרצות הוולקאנית בתרה. השערה שהועלה כ-30 שנים קודם לכן, אך לא זכתה לאהדה ולתמיכה רבה בקרב שאר החוקרים בתחום.{{הערה|אורה נגבי, "תרה-מושבה מינואית שנכחדה בשואת-טבע", כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 7.}} החפירות הארכיאולוגיות חשפו רבעים שלמים של עיר משגשגת שנקברה תחת שכבה של כ-15 מטר טוף וולקני.{{הערה|שם=אבנר18|1=אבנר רבן, "ספנות וספינות בציורי הקיר של תרה", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 18.}} השרידים שנמצאו נשמרו היטב הודות לאסון הטבע (ממש כמו בעיר [[פומפיי]] אלף חמש מאות שנים מאוחר יותר). {{הערה|אורה נגבי, "תרה-מושבה מינואית שנכחדה בשואת-טבע", כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 8.}}
בעקבות השימור הטוב, נחשפה עיר מתוכננת להפליא, בה ניכר בבירור סגנון האדריכלות של כריתים המינואית מן הזמן ההוא. חלק ניכר מבתי העיר נשתמרו עד לגובה הקומה השנייה או השלישית, ואף נתגלו שרידים רבים של ציורי קיר בסגנון מינואי-מיקני. מבין נושאי הציורים שנחשפו כוללים ציורי: ארמונות, נסיכים, נשים מפוארות, וכמובן ציורים המתארים צי שלם של כלי שיט וכוח צבאי הפועל בים. תיאור זה משתלב היטב עם תיאוריו של [[תוקידידס]] על צמיחתה של התרבות המינואית, שלפיו מינוס היה הקדום שבנה לו צי ואף השתלט על רובו של הים ההלני. {{הערה|אבנר רבן, "ספנות וספינות בציורי הקיר של תרה", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 18.שם=אבנר18}}
 
==מצרים העתיקה==
להתפוצצות המינואית ולאסונות הטבע, שבאו אחריה, היו גם השפעות אקלימיות רבות, וזאת כתוצאה מהאפר הוולקני הדק, שהתפשט באטמוספרהבאטמוספירה ויצר הצללה שהקטינה את כמות קרינת השמש המגיעה לפני השטח. לפיכך, ישנם היסטוריונים המקשרים התפרצות זו והשפעותיה לסיפורי יציאת מצרים במקרא.{{הערה|אריה ש. איסר ומתניה זהר, " והרעב כבד בארץ : שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא") ירושלים: כרמל, 2008) עמ' 113.}}
 
==אטלנטיס האבודה==
חוקרים רבים מאמינים שההתפרצות המינואית בתרה הינה גם המפתח האפשרי לחידת סיפוריו של אפלטון על "האי האבוד אטלנטיס". ישנם המאמינים שאטלנטיס האבודה הנה אגדה אותה סיפר אפלטון על מנת לחזק נקודה בפילוסופית המדינה שלו, אך ישנם רבים המאמינים שסיפור זה כלל אינו המצאה, ומוצאים בציורי הקיר שנחשפו בתרה עדות חזותית ל"ספינות המסחר המרחיקות שוט" של התרבות האבודה.{{הערה|אבנר רבן, "ספנות וספינות בציורי הקיר של תרה", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 18.שם=אבנר18}}
 
==הערות שוליים==