הבדלים בין גרסאות בדף "ההתפרצות המינואית"

אין תקציר עריכה
==ההתפרצות==
[[קובץ:010607-0930-17 - Nea Kameni - Krater.jpg|250px|ממוזער|שמאל|מכתשים וולקניים בסנטוריני]]
בעבר הלך וצמח באי [[הר געש]] חרוטי, שקוטר בסיסו בגובה פני הים היה כ-12 ק"מ וגובהו כ-1500-700 מ'. במאה ה-15 לפהנ"ס התרחשה התפוצצותו הוולקאנית האדירה שנוצרה, כפי הנראה, על ידי התחממות והצטברות של גזים, שיצרו לחץ רב, עד שהרסו את המכסה המוצק שסגר עליהם.{{הערה|שם=קרמון 3|יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", [[קדמוניות]]: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 3.}}
בן רגע הפך כל החומר הגעשי לפירורים של אש, אפר-וולקני ו[[מאגמה]]. התפרצות של חומרים אלה תוך כדי ההתפוצצויות ריסקו ופוררו את הר הגעש, ויחד עם חלקים גדולים מההר עצמו נפלטו לאוויר בפטריית פיצוץ ענקית שהתנשאה לגובה של כ-36 קילומטר.{{הערה|רון וגולדשלגר, פרקים בעיצוב נופי כדור הארץ: השפעת פעילות הכוחות החיצוניים, עמ' 246.}}
ההתפרצות האדירה וההתרוקנות מנפח כל כך רב של חומר הביאה באחת לקריסתו של ההר, מה שיצר חלל ענק במרכזו של הר הגעש, חללים מסוג זה מכונים [[קלדרה]]. המיוחד שהיה בקלדרה זו, שקרקעיתה הייתה כ- 400 מ' מתחת לפני הים, היות שהיא נוצרה באי, ובבת אחת השתפכו כ-25 מיליארד מ"ק מים אל תוך החלל. כתוצאה מכך, צלעות הר הגעש התמוטטו בקטעים שונים והאי הגעשי התפרק למספר איים קטנים, המקיפים את הקלדרה. איים אלה מוכרים לנו היום בתור איי סנטוריני. {{הערה|שם=קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 3}}
החלק שנותר מהאי כוסה שכבת אפר עמוקה, האפר הוולקאני נישא ברוח למרחק של עד כ- 1200 ק"מ, וכתוצאה מכך שררה אפלה כבדה למשך זמן מה באזורי ההתפרצות.