מלודי מייקר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אמא של גולן (שיחה | תרומות) מ ←ציוני דרך בתולדות המגזין: קישורים פנימיים, תיקון קישור |
||
שורה 12:
[[1983]] מסמנת שינוי מגמה לכיוון [[מוזיקת פופ]]. כריכת המגזין הפכה צבעונית והוא החל לקדם להקות כגון [[דוראן דוראן]], [[יוריתמיקס]], [[קג'גוגו]] (שנוסדה דרך מודעה במלודי מייקר{{הערה|1=[http://www.kajagoogoo.com/history/history_01.html ההיסטוריה של קג'גוגו]}}) ו[[מועדון תרבות]]. ב-[[1984]] התמנה אלן ג'ונס (Allan Jones) לעורך ראשי, הוא השכיל לשלב במגזין סקירות על להקות "מחתרתיות" כגון [[הסמית'ס]] ו[[ניו אורדר]]. ב-[[1986]] הצטרפו למלודי מייקר כוחות חדשים, כותבים לשעבר ב[[פנזין|פנזינים]] אוניברסיטאיים (כמו "המוניטור" של [[אוניברסיטת אוקספורד]]) וכתבים שסיקרו [[היפ הופ]] מ-NME, שפרשו מהמגזין המתחרה על רקע התנערותו מ[[מוזיקה שחורה]] זו.
בראשית [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] זיהה המגזין, באמצעות כתבו בארצות הברית אוורט טרו (Everett True) את צמיחת סצנת ה[[גראנג']] של [[סיאטל]] והיה מהראשונים לסקר את הסגנון החדש. במקביל סיקר המגזין (באיחור ניכר לעומת ה-NME) את מוזיקת ה[[אינדי]] וה[[בריטפופ]] המקומית, אולם סיקורו היה ביקורתי וכותביו ניתחו בחריפות ובגישה אקדמית קרירה ומרוחקת את שיריהן ותקליטיהן של להקות פופולריות כ[[בלר]] ו[[אואזיס]], עובדה שלא סייעה לקירוב קהל צעיר ונלהב. אולם, במקביל לצניחה בפופולריות, נותר המגזין כ"מגזין של מוזיקאים" ואחד המדורים החשובים בו היה מדור בו חיפשו מוזיקאים נגנים-עמיתים לשם שיתוף פעולה ויצירת להקות. ראשית להקת [[
בשנת [[1997]] עזב אלן ג'ונס את המגזין ויחד עמו החלו כותבים נוספים לעבור לשלל יוזמות חדשות שפרחו אז. מכירות המגזין התדרדרו עד כדי סגירתו למעשה ואיחודו עם המר שביריביו, NME.
| |||