האימפריה הביזנטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קישורים עודפים |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 97:
המצב השתנה כאשר עלה לשלטון [[לאו השלישי (קיסר)|לאו השלישי]] ויסד את [[השושלת הסורית]]. לאו הדף את [[המצור הערבי השני על קונסטנטינופול|המצור הערבי]] מעל חומות קונסטנטינופול ([[717]]) כבר בשנה הראשונה למלכותו. ב-[[750]] עלתה לשלטון [[השושלת העבאסית]] וההתקפות על הקיסרות פסקו לזמן מה. בזמן שלטון בנו של לאו, [[קונסטנטינוס החמישי]], נכבשו [[קפריסין]] ומזרח אנטוליה, ואף הבולגרים הוכנעו. מהבחינה המנהלית, הרחיבו שני הקיסרים הראשונים מהשושלת הסורית את שיטת ה"תימות" הצבאית ופרסמו ספר חוקים חדש, ה"אקלוגה" שהמתיק את מידת הדין בעבריינים במידה רבה.
ב[[חג המולד]] של שנת [[800]], בתקופת שלטונה של הקיסרית [[אירנה האתונאית|אירנה]], הוכתר [[קרל הגדול]] לקיסר רומא ב[[כנסיית פטרוס הקדוש]], ובכך קרא תיגר על מעמדה של האימפריה הביזנטית כיורשת רומא החוקית. לא רק מבחינה חוקית הייתה לאימפריה הביזנטית בעיה קשה עם קרל הגדול: גם מבחינה צבאית, כבש קרל את שאריות השטחים הנתונים לשליטה ביזנטית בצפון איטליה, וב-[[812]] נאלצה הקיסרות הביזנטית להכיר בקרל כמלך הרומאים.
בשנת [[802]], עם מותה של הקיסרית אירנה, בא הקץ על השושלת הסורית והאימפריה הביזנטית שקעה שוב בכאוס. בתקופה זו התעצמו עד מאוד הבולגרים ואף הגיעו עד חומות קונסטנטינופול עצמה, אך נסוגו לאחר מות מנהיגם. בין שנת 802 ל-[[820]] לא קמה אף שושלת יציבה, וב-820 הקים הקיסר [[מיכאל השני]] את השושלת האמורית. בתקופת שלטונה של שושלת זו נחלה ביזנטיון הפסדים קשים במערב, בהם הגעתה של הטריטוריה הביזנטית לשעבר [[ונציה]] לעצמאות וכיבושה של [[סיציליה]] בידי המוסלמים, ולעומת זאת ניצחונות היו מנת חלקה במזרח, בהם דיכויה של מרידה קשה והצבת קו הגבול בין [[ארמניה]] לצפון סוריה. בתחום הדתי, הצליחו מסיונרים ביזנטים לנצר מספר שבטים סלאבים בגבולותיה הצפוניים של הקיסרות, בהם השבט הבולגרי מטיל המורא, ובכך להגביר את השפעת ביזנטיון עליהם.
| |||