תום לב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקנתי שגיאה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
הנדב הנכון (שיחה | תרומות) |
||
שורה 1:
'''תום לב''' או '''כוונה טובה''' (ב[[לטינית]]: '''bona fide''') הוא מצב [[רוחניות|רוחני]] ו[[מוסר]]י של [[הגינות]] ויושר, וכן עקרון בתחום [[משפטים|המשפט]]. אדם הפועל בתום לב מאמין כי אין בפעולותיו משום פגיעה באדם אחר או גוף
== תום לב במשפט העברי ==
מושג תום הלב הוא ערך יסוד במשפט העברי.
במשפט העברי נתפס המונח "תום לב" קודם כל כמידה מוסרית, ולא ככלל משפטי שהפרתו מזכה את הצד הנפגע בסעדים משפטיים. המונח השגור לעניין זה, והנוגע לשימוש לרעה בזכות הוא "מידת סדום",{{מקור}} ועיקרון השימוש בכלל הוא: "כופין על מידת סדום".{{מקור}} כלומר, מונעים מן האדם לעשות שימוש לרעה בזכות משפטית שבידו.
שורה 9 ⟵ 8:
===תחולת העקרון===
עקרון תום הלב
חובת תום הלב מופיעה ב'''חוק החוזים (חלק כללי)''',{{הערה| תשל"ג-1973, בסעיפים 12 ו-39}} ביחד עם הדרישה לדרך מקובלת. הדרישה לתום לב ולדרך מקובלת פורשה בפסיקה כדרישה אחת. סעיף 39 לחוק קובע כי "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב" ואילו סעיף 12(א) לחוק קובע כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".
אך תחולת העקרון משתרעת מעבר לדיני החוזים. סעיף 61(ב) לחוק החוזים מחיל את העקרון "גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". בעקבות סעיף זה קבע השופט [[אהרון ברק]] כי תום הלב
בעקבות פרשנות זו הרואה בעקרון תום הלב עקרון יסוד במשפט האזרחי בישראל, ב[[תזכיר חוק דיני ממונות]], המוצע כקודקס של [[משפט אזרחי|המשפט האזרחי]] הישראלי, מופיע תום הלב בעקרונות היסוד. בסעיף 2 של ההצעה נאמר: "בשימוש בזכות, בביצוע פעולה משפטית ובקיום חיוב, יש לנהוג בתום לב".
שורה 30 ⟵ 29:
הדרישה לתום הלב בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים, פורשה כדרישה לתום לב אובייקטיבי. לפיכך, טענתו של אדם שהוא האמין שהתנהגותו היא תקינה לא תהווה הגנה ובמידה ובחינה אובייקטיבית של ההתנהגות תקבע שהיא לא הייתה כזו.
תום הלב
===הסוגיות הנובעות מהחלתו של עקרון תום הלב===
אחת הבעיות בהחלתו הכמעט גורפת של עקרון תום הלב במשפט היא, שעקרון זה עמום, ויש בו לפגוע בוודאות המשפטית וברצונם החופשי של צדדים היוצרים ביניהם יחסים משפטיים. לדוגמה- אדם המנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, אינו יודע עת הוא מנהל את אותו משא ומתן, אלו מדרכי ניהול המשא ומתן הן דרכים כשרות, אלו חורגות מהעקרון האמור, וכיצד יבחן בית המשפט אם התנהלותו הייתה נגועה בחוסר תום לב, אם לאו. הסיבה לאי הוודאות נעוצה בראש ובראשונה, מהאופן שבו מגדיר כל אדם מעשה מסוים כמעשה שנעשה בתום לב, או כמעשה שנגוע בחוסר תום לב. היות שלא ניתן, ואף
▲אחת הבעיות בהחלתו הכמעט גורפת של עקרון תום הלב במשפט היא, שעקרון זה עמום, ויש בו לפגוע בוודאות המשפטית וברצונם החופשי של צדדים היוצרים ביניהם יחסים משפטיים. לדוגמה- אדם המנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, אינו יודע עת הוא מנהל את אותו משא ומתן, אלו מדרכי ניהול המשא ומתן הן דרכים כשרות, אלו חורגות מהעקרון האמור, וכיצד יבחן בית המשפט אם התנהלותו הייתה נגועה בחוסר תום לב, אם לאו. הסיבה לאי הוודאות נעוצה בראש ובראשונה, מהאופן שבו מגדיר כל אדם מעשה מסוים כמעשה שנעשה בתום לב, או כמעשה שנגוע בחוסר תום לב. היות שלא ניתן, ואף כנעיין שבמדיניות משפטית לא רצוי לבחון את תום הלב באופן סובייקטיבי, הרי שזה נבחן באופן אובייקטיבי, על אף הקשיים המתעוררים מכך. דוגמה נוספת- החלתו של עקרון תום הלב בסדר הדין אשר משתייך מעצם טיבו וטבעו לפרוצדורה נוקשית, יוצרת מתח ממשי בין עניינים שבפרוצדורה האמורים להיות חד משמעיים, לבין תום הלב המהווה מושג שסתום פתוח לפרשנות.
==ראו גם==
| |||