אירנה האתונאית – הבדלי גרסאות

 

==שלטון היחיד של אירנה ומותה (797 – 803)==

ב-797 אירנה הופכת להיות השליטה היחידה של ביזנטיון. היא מטביעה [[מטבע]]ות הנושאים את דיוקנה,{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 100}} ומחוקקת חוקים חדשים.{{הערה|Herrin, Unrivalled Influence, p. 200}} אירנה מנסה לשקם את יחסי החוץ של ביזנטיון, וב-798 היא שולחת משלחות שלום לפרנקים ולערבים. הערבים לא מעוניינים בהפסקת אש אך קרל הגדול מקבל את הצעת השלום.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 114}} במאי 799 אירנה נעשית חולה, ובגלל הסיכוי שמא היא תמות נוצר קונפליקט ירושה בין שני סריסים בכירים, [[סטוורקיוס]] (Σταυράκιος) ו[[אאטיוס (סריס)|אאטיוס]] (Ἀέτιος), שמנסים לקדם כל אחד את מקורביו כיורשי הכס לאחר מותה.{{הערה|שם=Herrin,117|1=Herrin, Women in Purple, p. 117}} המאבק בין השניים מגיע לקיצו עם מותו של סטוורקיוס ביוני 799 והחלמתה של אירנה, אך עדיין אירנה איבדה שליטה על אאטיוס שממשיך לקדם מקורבים לו לתפקידי מפתח.{{הערה|שם=Herrin,117}}

 

על רקע הפולמוס סביב היורש של אירנה לאור בריאותה הלקויה, התרחשו ניסיונות חיתון בין קרל הגדול לבין אירנה. אין הוכחה מהמקורות ההיסטוריים על כך שאירנה יזמה הצעה שכזאת. הרמז היחיד לכך הוא טקסט לטיני קצר, שמתאר משלחת ביזנטית שמגיעה לחצר הפרנקית ומציעה "למסור את האימפריה לקרל",{{הערה|שם=Herrin,117}} מסר שאפשר לפרשו בדרכים שונות. לעומת זאת, מהצד של קרל הגיעה משלחת פרנקית לביזנטיון ב-802 שדנה באפשרות הנישואין בין השניים.{{הערה|איינהרד, חיי קרל הגדול. מלטינית: יצחק חן (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2005) עמ' 69 הערה 151}} אאטיוס שצבר כוח רב, מודאג מהנישואין האפשריים בין קרל לאירנה ומכך שאירנה לא הכריזה על יורש, ולכן הוא משכנע את שר האוצר, [[ניקופורוס]] (Νικηφόρος), למרוד.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 126}} באוקטובר 802 ניקופורוס מבצע הפיכה ומוכתר לקיסר,{{הערה| Herrin, Women in Purple, p. 126}} ובנובמבר 802 אירנה מוגלית לאי [[לסבוס]] עד לפטירתה שמונה חודשים אחר כך ב-803.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 127}}

==קישורים חיצוניים==

{{ויקישיתוף בשורה}}