הבדלים בין גרסאות בדף "אוליבייה מסייאן"

הגהה קלה
מ (←‏נעורים ולימודים: קישורים פנימיים)
(הגהה קלה)
[[קובץ:Olivier Messiaen 1930.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אוליבייה מסייאן, 1930]]
'''אוליבייה מסייאן''' (ב[[צרפתית]]: '''Olivier Messiaen'''{{כ}}; [[10 בדצמבר]] [[1908]] - [[27 באפריל]] [[1992]]) היה [[מלחין]], נגן [[עוגב]], ו[[צפרות|צפר]] [[צרפתי]].
 
מסייאן נכנס ל[[קונסרבטוריון|קונסרבטואר]] של [[פריז]] בגיל 11. בין מוריו היו [[פול דיקא]], [[מוריס עמנואל]], [[שארל-מארי וידור]] ו[[מרסל דיפרה]]. הוא התמנה לנגן עוגב ב[[כנסייה|כנסיית]] [[השילוש הקדוש]] ב[[פריז]] בשנת [[1931]], משרה בה התמיד עד מותו. עם נפילת פריז בידי ה[[נאצים]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], בשנת 1940, נלקח מסייאן בשבי ה[[גרמניה|גרמנים]], ובמחנה השבויים חיבר את [[רביעייה לקץ הימים]] לארבעת הכלים שעמדו לרשותו, [[פסנתר]], [[כינור]], [[צ'לו]] ו[[קלרנית]]. את היצירה ביצעו לראשונה מסייאן וחבריו לשבי לפני קהל של שבויים וסוהרים, עם השנים נהייתה זו היצירה המפורסמת ביותר שלו. מסייאן החל לעבוד בקונסרבטואר של פריז כפרופסור ל[[הרמוניה]] זמן קצר לאחר שחרורו בשנת [[1941]], וכפרופסור ל[[הלחנה|קומפוזיציה]] בשנת [[1966]], במשרות אלה החזיק עד לפרישתו לגמלאות בשנת [[1978]]. בין תלמידיו הנודעים היו [[פייר בולז]], [[איבון לוריו]] (שהייתה בהמשך לאשתו השנייה של מסייאן), [[קרלהיינץ שטוקהאוזן]], [[יאניס קסנאקיס]], [[ויליאם בולקום]] ו[[ג'ורג' בנג'מין]].
המוזיקה של מסייאן מורכבת מקצבית (הוא גילה עניין במקצבים מ[[יוון העתיקה]] וממקורות הינדים), ומבוססת הרמונית ומלודית על [[מודוס (מוזיקה)|מודוסים]] בטרנספוזיציה מוגבלת, שהיו חידוש של מסייאן עצמו. רבות מיצירותיו מבטאות מה שהגדיר "ההיבטים המופלאים של האמונה", בהסתמך על אמונתו ה[[קתוליות|קתולית]] האיתנה. מסייאן הרבה במסעות וכתב יצירות, שקיבלו את השראתן מהשפעות שונות כמו [[מוזיקה]] [[יפן|יפנית]], נופי קניון ברייס ב[[יוטה]], [[ארצות הברית]], וחיי [[פרנציסקוס מאסיזי]]. מסייאן התנסה בתופעה לא-חמורה של סינאסתזיה, שבאה לביטוי כתפיסה חושית של צבעים עם שמיעת הרמוניות מסוימות. במשך תקופה קצרה ערך מסייאן ניסויים בתחום ב[[סריאליזם]] שנקרא [[סריאליזם טוטאלי]], תחום שבו מזכירים את שמו לא פעם כמחדש. סגנונו הטמיע מספר רב של השפעות מוזיקליות, כמו למשל ה[[גמלאן (מוזיקה)|גמלאן]] ה[[אינדונזיה|אינדונזי]] (כלי הקשה מכווננים תופסים לא פעם מקום של כבוד ביצירותיו התזמורתיות), ועשה שימוש ב[[אונדז מרטנו]].
 
מסייאן הוקסם משירת הציפורים; הוא ראה בציפורים את ה[[מוזיקאי]]ות הדגולות ביותר וחשב את עצמו לצפר לא פחות ממלחין. מסייאן רשם בתווים שירת ציפורים ברחבי העולם ושילב תעתיקים של שירת ציפורים ברוב יצירותיו. השימוש החדשני שלו בצבע, המושג האישי שלו לגבי היחס בין זמן למוזיקה, השימוש שעשה בשירת ציפורים וכוונתו להביע רעיונות דתיים עמוקים, כל אלה חוברים יחדיו ליצירת מצב, שבו כמעט מן הנמנע לטעות בין יצירה של מסייאן לזו של כל מלחין מערבי אחר.
 
ב-[[1982]] זכה ב[[פרס וולף]] לאומנותלאמנות: "על יכולתו רבת ההשראה ומעוררת החוויה, להרחיב את עולם הצלילים שלנו ולהגבירו".{{הערה|1=[http://www.wolffund.org.il/catheb.asp?id=26&cat_title=אמנות זוכי פרס וולף], באתר קרן וולף}}
 
== קורות חיים ==
===נעורים ולימודים===
 
אוליבייה אז'ן פרוספר שרל מסייאן נולד ב[[אביניון]] למשפחה שעסקה ב[[ספרות]] ווב[[שירה]]. הוא היה הבכור בשנימבין שני בניהם של ססיל סובאז', [[משורר]]ת ופייר מסייאן, [[מורה]] ל[[אנגלית]], ש[[תרגום|תרגם]] את ה[[מחזה|מחזות]] של [[ויליאם שייקספיר]] ל[[צרפתית]]. אמו של מסייאן הוציאה קובץ פואמות, L'âme en bourgeon "ניצן הנפש", החלק האחרון של Tandis que la terre tourne "עם סוב העולם", המופנה אל בנה שלא נולד עדיין. מסייאן אמר בהמשך חייו, שרצף הפואמות הזה השפיע עליו עמוקות והוא מגדיר אותו כמנבא את הקריירה האמנותית העתידה שלו
.{{הערה|1=Messiaen & Samuel (1994), p. 15
Messiaen's mother published a sequence of poems, L'âme en bourgeon ("The Budding Soul"), the last chapter of Tandis que la terre tourne ("As the World Turns"), which address her unborn son. Messiaen later said this sequence of poems influenced him deeply, and he cited it as prophetic of his future artistic career.