פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 7 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
אין תקציר עריכה
| מערכה=
| מלחמה=[[המלחמה הפונית השנייה]]
| תמונה=[[תמונהקובץ:Slaget_ved_Zama_-_Cornelis_Cort,_1567.jpg|250px|מרכז]]
| כיתוב=קרב זאמה, איור של [[קורנליוס קורט]] מ-1567
| תאריך התחלה=[[19 באוקטובר]] [[202 לפנה"ס]]
| צד שני-אבידות=20,000 חללים ו-18,000 שבויים
| הערות=
| מפה=[[תמונהקובץ:Battles second punic war.png|250px|מרכז|העימותים המרכזיים במלחמה הפונית השנייה]]
}}
'''קרב זאמה''' היה קרב מכריע, שהתחולל ב-[[19 באוקטובר]] [[202 לפנה"ס]], בין צבא [[קרתגו]] בפיקודו של [[חניבעל ברקה]] לבין צבא רומאי בפיקוד [[סקיפיו אפריקנוס]]. הקרב ניטש ליד זאמה רגיה (Zama Regia) שבצפון אפריקה (ב[[תוניסיה]] של ימינו), והסתיים בניצחון רומאי מכריע. התבוסה המוחצת שספג הצבא הקרתגני בקרב, גרמה לכניעת קרתגו ולסיום [[המלחמה הפונית השנייה]], שארכה 16 שנים. הקרב היה התבוסה הגדולה הראשונה אותה ספג חניבעל במהלך הקריירה הצבאית המפוארת שלו, ומהווה את גולת הכותרת של הישגיו הצבאיים של פובליוס קורנליוס סקיפיו, שבעקבות ניצחונו בקרב זכה לתואר "אפריקנוס".
חניבעל פתח את הקרב, כצפוי, בהסתערות חזיתית של הפילים שלו על מרכז המערך הרומאי, אך מהלך זה פעל כבומרנג, וגרם לו יותר נזק מתועלת. סקיפיו, שצפה מראש את המהלך של יריבו, קידם את פני הפילים בתרועת חצוצרות וקרנות מלחמה, שהבהילו את הפילים, וגרמו לחלקם לפנות לאחור, ולשבש את המערך של הפרשים הנומידיים באגף השמאלי של הצבא הקרתגני. הפילים שהמשיכו בהסתערות גרמו נזק ניכר לרגלים הקלים, שהוצבו לפני המערך הרומי העיקרי, וחלקם לא הספיקו להימלט, אך לאחר מכן תועלו להתקדם במעברים, שסקיפיו פתח במערך צבאו, ולא גרמו נזק רב. הם נפגעו מכידונים וקלעים למיניהם, שהוטלו עליהם משני העברים, יצאו מכלל שליטה וחלקם סבו לאחור ותקפו במנוסתם את הפרשים הקרתגנים באגף הימני של חניבעל. הפילים שנמלטו משדה הקרב הבהילו את הסוסים, ושיבשו את הסדר בקרב הפרשים. כוחות הפרשים של סקיפיו, בפיקוד לאליוס ומסיניסה, ניצלו את הבלבול והמהומה בשורות יריביהם, כדי לתקוף ולהביס את שתי כנפות הפרשים של חניבעל שניצבו מולם, ולהניס אותם משדה הקרב.
[[קובץ:Battle of Zama.gif|שמאל|ממוזער|250px|השלבים העיקריים של קרב זאמה]]
לאחר כישלון התקפת הפילים התקדמו כוחות הרגלים של הצבאות היריבים זה לקראת זה. חניבעל קידם את שני הקווים הראשונים של צבאו, אך שמר את הקו השלישי בעתודה, במרחק כ-200 מטר מאחריהם. הקו הראשון של הלגיונות הרומיים ([[האסטאטים]]) פתח בהתקפה על קו הרגלים הראשון של חניבעל. בתחילה הצליחו השכירים הגאליים והליגוריים של חניבעל לבלום את התקדמות הלגיונות, והקרב היה שקול, אולם כאשר סקיפיו תיגבר את הקו הראשון שלו במאניפולים של חיילים מהקו השני ([[פרינקיפים]]), החלו החיילים הרומיים להדוף לאחור את יריביהם בעצם כוח משקלם והמשמעת העדיפה שלהם. לבסוף נשברה התנגדות הלוחמים בקו הקרתגני הראשון, שבניגוד לרומאים לא קיבלו סיוע מהלוחמים שהוצבו מאחריהם, בקו השני. הם נמלטו לעורף בתקווה למצוא מקלט מאחרי הקו הקרתגני השני, שהורכב מרגלים כבדים יותר, שגויסו מקרתגו ומלוב, אך החיילים בקו השני לא איפשרו להם לעבור דרכם, מחשש שאם יפתחו את שורותיהם, הדבר ישבש את מערכם ויאפשר לרומאים הרודפים להבקיע דרכם. חלק מהנמלטים הנואשים ניסו להבקיע לעצמם דרך בלחימה, והשאר פנו ימינה ושמאלה בניסיון לעקוף את הקו הקרתגני.
 
תסריט דומה חזר על עצמו כאשר הלגיונות הרומיים תקפו את הקו הקרתגני השני. בתחילה הצליחו הקרתגנים להדוף לאחור את הקו הרומי הראשון, שמערכו השתבש מכיוון ששדה הקרב היה זרוע בגופות וחלקלק מדם, אך סקיפיו שוב תיגבר אותו בכוחות מהקו השני, ומכיוון שהמערך הרומי היה פחות עמוק מהמערך הקרתגני, והיה פרוס על פני חזית רחבה יותר, כוחותיו הצליחו לאגף אותו משני עבריו. החיילים בקו הקרתגני השני נשברו ופנו לנוס, אך החיילים בקו השלישי והאחרון שוב מנעו מהם מעבר דרך שורותיהם, אילצו אותם להימלט ימינה ושמאלה, וחלקם הצטרפו אל האגפים של הקו הקרתגני השלישי והגדילו את רוחב החזית שלו.
 
בשלב זה של הקרב עצר סקיפיו את התקדמות כוחותיו, הסיג לאחור את האסטאטים שלו, ואירגן מחדש את הלגיונות בדרג אחד, שנפרס על חזית רחבה יותר, הן כדי למנוע מחניבעל לאגף את כוחותיו והן כדי לנצל בצורה מיטבית את כלי הנשק שבראשותם (חניתות ההטלה). הוא רצה להרוויח זמן, כדי לאפשר לפרשיו לחזור לשדה הקרב מהמרדף אחרי פרשיו של חניבעל. לפי [[פוליביוס]], בשלב זה הכוחות של הצדדים היריבים היו שווים פחות או יותר בגודלם, אך חניבעל נהנה מיתרון משמעותי, משום שהכוחות בקו השלישי שלו הורכבו מחיילים מנוסים ורעננים, שעדיין לא היו מעורבים בקרב, בעוד שמהלגיונות הרומיים רק החיילים הוותיקים ביותר (ה[[טריארים]], כ-600 חיילים בכל לגיון), שהוחזקו בקו השלישי, עדיין לא הוטלו למערכה.
*קרתגו תעביר לשליטת רומא את כל שטחי האימפריה שלה, למעט שטח מצומצם סביב העיר קרתגו, וכן את השטחים שמסיניסה טען שהם שייכים לממלכתו.
*יאסר על קרתגו לפתוח במלחמה, חיצונית או פנימית, ללא הסכמת רומא.
 
הסעיף האחרון היווה את העילה לפרוץ [[המלחמה הפונית השלישית]] שהביאה סוף לקרתגו בידיו של [[פובליוס קורנליוס סקיפיו איימיליאנוס]] (נכדו המאומץ של סקיפיו אפריקאנוס) כחמישים שנים מקץ המלחמה השנייה.
 
285,950

עריכות