בית אל-עזה – הבדלי גרסאות

ב-[[1954]] הקים צה"ל בבית את מועדון [[קליעה]] כביר, שפעל במסגרת ה[[גדנ"ע]]. בתוך המבנה היה [[מטווח]] ל[[אקדח]]ים, ובחצר מטווח ל[[רובה|רובים]]. המועדון הכשיר אלפי קלעים, כמה מהם היו לבכירי הקלעים בישראל. בעקבות הצלחת המועדון, הקים הגדנ"ע מועדונים דומים ברחבי הארץ, במסגרת [[גדנ"ע קליעה]]. כיום ניתן לראות בקירות שונים בבית ובמיוחד בדלת הליוואן העתיקה את החורים שפערו ה[[קליע]]ים של החניכים הפחות מוצלחים. מפקד המתקן, דן דוד, התגורר עם משפחתו במבנה סמוך.

ככל בית באר, גם ראשיתו של בית אל-עזה זה ב[[באר מים|באר]], ממנו נשאבו מים באמצעות [[אנטיליה]], והועברו ל[[בריכת אגירה]]. לצדם הוקמו שני מבנים ששימשו כמחסנים, ומאוחר יותר חוברו באמצעות מבנה שלישי ששימש כ[[אורווה]]. המבנים נבנו בפשטות יחסית, מאבני [[כורכר]] שכוסו בטיח, וקורו ב[[קמרון צולב|קמרונות צולבים]].

הקומה השנייה, שנוספה בשלב מאוחר יותר, שימשה למגורים, והייתה מפוארת יותר. היא נבנתה בסגנון האופייני לבתי [[ליוואן]] (חלל מרכזי המשמש לאירוח, שסביבו חדרי המגורים), וכללה גם אלמנט בהשראת הבנייה ה[[טורקיה|טורקית]]: [[דירכליכ|דִירֶכְּלִיכּ]] - שני עמודי [[שיש]] המופרדים ביניהם ובין הקירות באמצעות [[קשת (מבנה)|קשתות]], ומחלקים את החלל לשלושה חלקים. הקומה השנייה קורתה בעץ, וכללה מרצפות מעוטרות. הליוואן מרוצף בחלקו במרצפות משושות ייחודיות אשר לא נמצאו בשום מקום אחר בארץ ישראל, וכנראה יובאו במיוחד מ[[וונציה]]. מאוחר יותר נוספה לבית [[מרפסת]], אך היא נסגרה והפכה למסדרון. מהחלל המרכזי, הליוואן, הוקמה גזוזטרה קטנה אשר פונה לדרך הראשית, אולם היא נסגרה לאחר כניסתו של צה"ל למבנה. שאר החדרים בקומה מפוארים פחות, אולם גם הם כללו רצפות וקירות מאוירים ותקרות עץ בעלות פיתוחים ועיטורים.

* אורלי אבן, אורי בלטר ונועם דביר, [http://web.archive.org/web/20080820094249/http://www.bateibeer.com/www/17.pdf בית אל-עזה] באתר בתי הבאר

[[קטגוריה: בתי באר]]

[[קטגוריה: תל אביב-יפו: בתי מגורים]]

[[קטגוריה: דרך בן צבי]]

[[קטגוריה: אבו כביר]]