פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 10 בתים ,  לפני 3 שנים
השנים הראשונות של שלטונו לא היו מסעירות מבחינה פוליטית, אבל אחרי כמה שנים התברר שהיו ליוחנן שאיפות חילוניות גרנדיוזיות, לאחר שאיחד את כוחו של [[הכס הקדוש]] עם הסיעה הצבאית של אביו, אלבריק.{{הערה|John Bagnell Bury, The Cambridge Medieval History, Volume III: Germany and the western empire, (Plantagenet Publishing, 1930), p. 136.}} בשנת 959, הוא ניהל מלחמה נגד שני הנסיכים של [[קפואה-בנאונטו]], פאדולף הראשון ולאנדולף השלישי. במהלך הקרבות האלה (שבהם צבאות האפיפיור הובסו), המלך המוצהר של [[איטליה]], והאויב הישן של האפיפיורות, [[ברנגריוס השני]], תקף את אדמות האפיפיור, והיווה איום ישיר על רומא עצמה.{{הערה|Ibid.}} בסתיו של 960, ליוחנן לא נותרה ברירה אלא לפנות אל מעצמה אזורית, [[המלך אוטו הראשון]] של גרמניה, לבקש עזרה צבאית, ובתמורה לכך להציע לאוטו את התואר [["קיסר האימפריה הרומית הקדושה"]].{{הערה|Norwich, Popes, p.77}} אוטו, שבמהלך כל חייו שאף להקים לתחייה את [[ממלכת קרל הגדול]],{{הערה| Ibid.}} הסכים להגן על האפיפיור ולהחזיר לו את אדמתו.{{הערה| Joseph F. Kelly, The Ecumenical Councils of the Catholic Church: A History, (Liturgical Press, 2009), p. 71}} צבאו של אוטו פלש לאיטליה, שיחזר את הריבונות האפיפיורית וגם הרחיב את אדמות האפיפיור עד שהן היוו כמעט שני-שליש של איטליה.{{הערה| Ibid.}} בשל כך, בשני בפברואר לשנת 962, אוטו ואשתו [[אדלייד]], קיבלו ברומא את התואר [[״קיסר״]] [[ו״קיסרית״]] של האימפריה הרומית הקדושה, תואר ששמרו עליו [[משפחות המלוכה הגרמניות]] במשך קרוב לאלף שנים.{{הערה|Norwich, Popes, p. 78}}
 
==הסכסוך עם המלך אוטו==
הברית לא נמשכה זמן רב. כמעט ברגע שאוטו עזב את רומא, הוא הצהיר את ההכרזה הפולמוסית שלו, Ottonianum Privilegium ([["פריבילגיה של אוטו"]]), שבה ציווה שהאפיפיור חייב להישבע לציית לקיסר.{{הערה| Britannica, Pope John XII, Ibid.}} יוחנן, אולי מתוך רגשות הזעם שנבעו מהיותו 'רק נתין של הקיסר החדש',{{הערה| Bury, Medieval, p. 137}} תכנן לבגוד בו. הוא שלח שליחים אל [[אדלברט]] (בנו של ברנגריוס) לנסות לכרות ברית איתו.{{הערה| Norwich, Popes, p. 78}} בנוסף הוא גם שלח מכתבים למנהיגים שונים ברחבי [[אירופה]], לעודד אותם להתקומם נגד אוטו.{{הערה| ibid.}} מכתבים אלה נתפסו על ידי חייליו של אוטו. לאחר שיוחנן קיבל את אדלברט ברומא בטקס מפואר, [[הבישופים]] [[והאצילים]] ברומא שהיו נאמנים לאוטו והתנגדו להתנהגותו של יוחנן, ארגנו [[הפיכה]] נגד האפיפיור.{{הערה| Simon Sebag Montefiore, Titans of History, (Quercus Publishing, 2015), p. 114.}} בשני בנובמבר לשנת 963, כשצבאכשצבאו של אוטו כמעט הגיע לרומא, יוחנן ברח, לאחר שהוא ביזה את [[בזיליקת פטרוס הקדוש]] בבזיזת כל הזהב שהוא יכל לשאת,{{הערה| Bury, Medieval, p.138.}} וביקש מקלט [[בהרי קמפניה]].
 
לאחר שהוא נכנס וכבש את רומא, המלך אוטו כנס [[״סינוד״]] של חמישים בישופים מאיטליה וגרמניה, וערך רשימה ארוכה של האשמות פוליטיות ואישיות נגד האפיפיור יוחנן, כולל חילול הקודש, מעילה בקודש, שבועת שקר, רצח, ניאוף וגילוי עריות.{{הערה| The Entry “Pope John XII”, Catholic Encyclopedia, Volume 8, p. 429, 1913 Edition.}} הסינוד שלח שלושה מכתבים ליוחנן, בדרישה להופיע אישית כדי להתגונן מפני ההאשמות כנגדו. יוחנן הגיב בהצהרה זועמת של [[נידוי]] ( Ferendai Sententia ) כלפי כמרים שהשתתפו בסינוד או ששיתפו פעולה עם אוטו למנות אפיפיור חדש.{{הערה| Ibid.}} בארבעה בדצמבר לשנת 963, הסינוד של המלך אוטו הדיח את יוחנן בשל נסיון המרידה נגד אוטו ובשל התנהגות בלתי ראויה, והמועצה החליפה את יוחנן באפיפיור [[ליאו השמיני]].{{הערה| Britannica, Pope John XII, Ibid. }} לקראת סוף אותה שנה, מתוך שורה של הצלחות צבאיות, המלך אוטו שלח הביתה את רוב צבאו, ויצא מרומא.{{הערה| Bury, Medieval, p. 139.}} זו היתה שגיאה. רבים ברומא התמרמרו כי האפיפיור החדש, ליאו, היה הדיוט ובובה על חוטים של הקיסר.{{הערה| Ibid.}} יוחנן חזר לרומא עם צבאו, כבש מחדש את העיר ונקם בכמרים שהדיחו אותו: יוחנן חתך את יד ימינו של [[הקרדינל - דיקון]] ג'ון והצליף בבישוף אוטגר [[משפייר]].{{הערה| Catholic Encyclopedia, Pope John XII, ibid.}} בפברואר של שנת 964, יוחנן כינס סינוד חדש, ובו הוא ביטל את כל ההצהרות של הסינוד הקודם, השיב את עצמו לכס האפיפיור, והכריז על ליאו כפולש.{{הערה| Bury, Medieval, p. 140. }}{{הערה| Montefiore, Titans, p. 115.}}
 
==מותו==
המערכות הצבאיות של אוטו המלך העסיקו אותו עד מאי של שנת 964, שבו הוא אסף את צבאו וצעד על רומא להילחם עם יוחנן שוב.{{הערה| Norwich, Popes, p. 81.}} לא היה צורך בכך. בשישה עשר במאי יוחנן התמוטט במהלך מעשה ניאוף ומת כעבור שמונה ימים.{{הערה| Montefiore, Titans, p. 115.}} יש אומרים הוא סבל משבץ, יש אומרים שהוא הוכה למוות על ידי הבעל הקנאי, אחרים טענו שהוא הורעל. חלק ממאמיני הכנסייה האמין שהוא הוכה על ידי [[התערבות אלוהית], או [[שהשטן]] עצמו לקח אותו אליו.{{הערה| Ibid.}} לאחר מותו, אנשי [[הכנסייה]] ברומא בחרו באפיפיור [[בנדיקטוס החמישי]] כיורשו.{{הערה| Norwich, Popes, p. 82. }}
 
==המוניטין של האפיפיור יוחנן השנים עשר==
האפיפיור יוחנן נחשב היום כאפיפיור המושחת והבלתי-מוסרי ביותר [[בהיסטוריה הארוכה של הכנסייה.]] יש בהחלט הרבה הוכחות היסטוריות לתמוך בעמדה זו, כפי שנראה בציטוטים הבאים:
 
מהמכתב שהמלך אוטו כתב ליוחנן, לאחר שהוא כינס את הסינוד להדיחו:
75,487

עריכות