פיתוח שמיעה – הבדלי גרסאות

נוספו 1,606 בתים ,  לפני 5 שנים
מוזיקאים רבים משתמשים בזיהוי יחסי של גבהי צליל על מנת לזהות, להבין ולהעריך את המשמעויות של צלילים במסגרת הסולם. לטובת המטרות האלה, החלפת שמות הצלילים במספרי דרגות (במספרים 1-7), או לחלופין הזזה של שמות הצלילים (׳דו׳, ׳רה׳, ׳מי׳) מגבהי הצליל האבסולוטים המקובלים שלהם, יכולים להיות מועילים למדי. במהלך השימוש במערכות כאלה, גבהי צליל בעלי תפקיד זהה (הטוניקה או הדרגה הראשונה בסולם, לדוגמה), יקושרו אחד אל השני באמצעות תווית זהה (לדוגמה, דרגה מס׳ 1 או ׳דו׳).
 
זיהוי גבהי- צליל באופן יחסי נבדל מזיהוי אבסולוטי, המובוסס על סולפג׳ בו התווית ׳דו׳ היא קבועה. זיהוי יחסי של גובה צליל מדגיש את התפקידים והמשמעויות בהתייחס אל הטוניקה, ובזיהוי אבסולוטי של שמות הצלילים, השמות אינם משתנים בהתאם להקשר הטונאלי. בסולפג׳ עם ׳דו׳ קבוע (שנעשה בו שימוש רחב בקונסרבטוריונים ב[[פריז]], [[מדריד]], [[רומא]], ובובארה״ב: ב[[בית הספר ג'וליארד|ג׳וליארד]] ו[[מכון קרטיס למוזיקה|מכון קרטיס]] בארה״ב), סימני הסולפג׳ אינם מייצגים את דרגות ביחס אל הטוניקה, אלא גבהי צליל ממשיים. במערכת המבוססת על ׳דו׳ נייד, סימני הסולפג׳ וגבהי הצלילים אמנם מתואמים בדר״כ באותו אופן כמו במערכת המנוגדת, אך אין שום דרישה מחייבת שהמוזיקאים יקשרו את סימני הסולפג׳ עם גבהי הצליל הממשיים. מוזיקאים רבים משתמשים בדרך כלל בתוויות הצלילים על מנת לבטא את גבהי הצלילים הממשיים, אך מזהים אותם באופן שכלי באמצעות חישוב המרווחים ביניהם וביחס לטוניקה הנתונה.
 
לזיהוי היחסי של הצלילים יש כמה יתרונות. מכיוון שישנה כמות לא מבוטלת של [[הרמוניה טונאלית|מוזיקה טונאלית]], הטכניקה הזו היא שימושית וניתן ליישמה לעיתים קרובות. [באמת שאני לא מבין על מה הם מקשקשים שם, אם יש בזה הגיון, אז זה כתוב ממש גרוע. יש להשלים בעצמנו]
== וזיהוי מרווחים ==
 
עם זאת, יש לכך כמה חסרונות. במוזיקה שמתקיימת בה עמימות טונאלית, או במוזיקה א-טונאלית, לא מסופקת המסגרת הנדרשת לזיהוי יחסי של גבהי- צליל. בנוסף, כאשר מתקיימים שינויי סולם במוזיקה טונאלית, התלמיד צריך לזהות
 
== וזיהויזיהוי מרווחים ==
 
== זיהוי אקורדים ==
342

עריכות