פיתוח שמיעה – הבדלי גרסאות

נוספו 538 בתים ,  לפני 5 שנים
זיהוי גבהי- צליל באופן יחסי נבדל מזיהוי אבסולוטי, המובוסס על סולפג׳ בו התווית ׳דו׳ היא קבועה. זיהוי יחסי של גובה צליל מדגיש את התפקידים והמשמעויות בהתייחס אל הטוניקה, ובזיהוי אבסולוטי של שמות הצלילים, השמות אינם משתנים בהתאם להקשר הטונאלי. בסולפג׳ עם ׳דו׳ קבוע (שנעשה בו שימוש רחב בקונסרבטוריונים ב[[פריז]], [[מדריד]], [[רומא]], ובארה״ב: ב[[בית הספר ג'וליארד|ג׳וליארד]] ו[[מכון קרטיס למוזיקה|מכון קרטיס]]), סימני הסולפג׳ אינם מייצגים את דרגות ביחס אל הטוניקה, אלא גבהי צליל ממשיים. במערכת המבוססת על ׳דו׳ נייד, סימני הסולפג׳ וגבהי הצלילים אמנם מתואמים בדר״כ באותו אופן כמו במערכת המנוגדת, אך אין שום דרישה מחייבת שהמוזיקאים יקשרו את סימני הסולפג׳ עם גבהי הצליל הממשיים. מוזיקאים רבים משתמשים בדרך כלל בתוויות הצלילים על מנת לבטא את גבהי הצלילים הממשיים, אך מזהים אותם באופן שכלי באמצעות חישוב המרווחים ביניהם וביחס לטוניקה הנתונה.
 
לזיהוי היחסי של הצלילים יש כמה יתרונות. מכיוון שישנה כמות לא מבוטלת של [[הרמוניה טונאלית|מוזיקה טונאלית]], הטכניקה הזו היא שימושית וניתן ליישמה לעיתים קרובות. [באמת שאני לא מבין על מה הם מקשקשים שם, בהמשך. אם יש בזה הגיון, אז זה כתוב ממש גרוע. יש להשלים בעצמנו]
 
עם זאת, יש לכך כמה חסרונות. במוזיקה שמתקיימת בה עמימות טונאלית, או ב[[מוזיקה א-טונאלית]], לא מסופקת המסגרת הנדרשת לזיהוי יחסי של גבהי- צליל. בנוסף, כאשר מתקיימים שינויי סולם במוזיקה טונאלית, התלמיד צריך לשים לב לשינוי כאשר הוא מתרחש, ולדעת לזהות את גבהי הצליל ביחס אל הטוניקה החדשה. פעולה זו דורשת מיומנות גבוהה. מעין ניתוח מוזיקלי בזמן אמת במהלך האזנה, ואפילו כזו שצופה את מה שעתיד להתרחש. מסיבה זו, זיהוי גבהי- צליל באופן יחסי הופכת לפעולה מסובכת ומסורבלת במהלך האזנה למוזיקה עם כמות רבה של [[מודולציה (מוזיקה)|מודולציות]].
 
== זיהוי מרווחים ==
היכולת לזהות מרווחים מהווה מיומנות שימושית למוזיקאים. על מנת לזהות באמצעות השמיעה מהם התווים במלודיה, חייב המוזיקאי שתהיה לו יכולת בסיסית לזהות מרווחים. חלק מהמורים מפתחים יכולת לזיהוי מרווחים אצל תלמידיהם על ידי קישור אסוציאטיבי של כל אחד מהמרווחים אל צלילים הראשונים בכמה שירים ידועים.
 
== זיהוי אקורדים ==
342

עריכות