פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני 3 שנים
 
==שנות כהונתו המוקדמות ובריתות פוליטיות==
השנים הראשונות של שלטונו לא היו מסעירות מבחינה פוליטית, אבל אחרי כמה שנים התברר שהיו ליוחנן שאיפות חילוניות גרנדיוזיות, לאחר שאיחד את כוחו של [[הכס הקדוש]] עם הסיעה הצבאית של אביו, אלבריק.{{הערה|John Bagnell Bury, The Cambridge Medieval History, Volume III: Germany and the western empire, (Plantagenet Publishing, 1930), p. 136.}} בשנת 959, הוא ניהל מלחמה נגד שני הנסיכים של [[קפואה-בנאונטו]], פאדולף הראשון ולאנדולף השלישי. במהלך הקרבות האלה (שבהם צבאות האפיפיור הובסו), המלך המוצהר של [[איטליה]], והאויב הישן של האפיפיורות, [[ברנגריוס השני]], תקף את אדמות האפיפיור, והיווה איום ישיר על רומא עצמה.{{הערה|IbidJohn Bagnell Bury, The Cambridge Medieval History, Volume III: Germany and the western empire, (Plantagenet Publishing, 1930), p. 136.}} בסתיו של 960, ליוחנן לא נותרה ברירה אלא לפנות אל מעצמה אזורית, [[המלך אוטו הראשון]] של גרמניה, לבקש עזרה צבאית, ובתמורה לכך להציע לאוטו את התואר "[[קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]".{{הערה|Norwich, Popes, p.77}} אוטו, שבמהלך כל חייו שאף להקים לתחייה את [[ממלכת קרל הגדול]],.{{הערה|Norwich, IbidPopes, p.77}} הסכים להגן על האפיפיור ולהחזיר לו את אדמתו.{{הערה| Joseph F. Kelly, The Ecumenical Councils of the Catholic Church: A History, (Liturgical Press, 2009), p. 71}} צבאו של אוטו פלש לאיטליה, שיחזר את הריבונות האפיפיורית וגם הרחיב את אדמות האפיפיור עד שהן היוו כמעט שני-שליש של איטליה.{{הערה| IbidJoseph F. Kelly, The Ecumenical Councils of the Catholic Church: A History, (Liturgical Press, 2009), p. 71}} בשל כך, בשני בפברואר לשנת 962, אוטו ואשתו [[אדלייד]], קיבלו ברומא את התואר "[[קיסר]]" ו"קיסרית" של האימפריה הרומית הקדושה, תואר ששמרו עליו [[משפחות המלוכה הגרמניות]] במשך קרוב לאלף שנים.{{הערה|Norwich, Popes, p. 78}}
 
==הסכסוך עם המלך אוטו==