פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 320 בתים ,  לפני 3 שנים
איחוד הערות שוליים זהות
 
==לידה, משפחה ועלייתו לאפיפיורות ==
יוחנן נולד בשם "אוקטביאנוס", ככל הנראה בשנת 937. הוא בא מהמשפחה הכי חזקה ומפורסמת במדינה:{{הערה|F. Donald Logan, A History of the Church in the Middle Ages, (Routledge, 2012), p. 93. }} הסבתא שלו, מארוזיה, כבר נישאה לאפיפיור אחד וילדה אפיפיור אחר. אביו של אוקטביאנוס, הדוכס [[אלבריק]] השני של ספולטו, אז השליט של [[רומא]] ואח של האפיפיור [[יוחנן האחד-עשר]], שכנע את הכהונה של רומא למנות את בנו הצעיר והמושחת להתמנות כאפיפיור. {{הערה|שם=Viscount76|1=Viscount John Julius Norwich, The Popes: A History, (Random House, 2011), p. 76.}}בגיל שמונה עשרה, אוקטביאנוס הצעיר ירש את אביו כשליט של רומא, וגם - למרות שהוא לא הציג כמעט שום עניין בכל עניין רוחני{{הערה|Viscount John Julius Norwich, The Popes: A History, (Random House, 2011), p. 76.שם=Viscount76}} - נבחר לכס המלוכה של [[פטרוס הקדוש]]. הוא עלה לשלטונו בשישה-עשר לדצמבר לשנת 955, ומיד שינה את שמו ליוחנן ('יוהאנוס' בלטינית, 'John' באנגלית), והיה רק האפיפיור השני ששינה את שמו.{{הערה|The Entry “John XII”, Encyclopedia Britannica, Volume 6, p. 573, 1998 Edition.}}
 
==שנות כהונתו המוקדמות ובריתות פוליטיות==
השנים הראשונות של שלטונו לא היו מסעירות מבחינה פוליטית, אבל אחרי כמה שנים התברר שהיו ליוחנן שאיפות חילוניות גרנדיוזיות, לאחר שאיחד את כוחו של [[הכס הקדוש]] עם הסיעה הצבאית של אביו, אלבריק.{{הערה|שם=John136|1=John Bagnell Bury, The Cambridge Medieval History, Volume III: Germany and the western empire, (Plantagenet Publishing, 1930), p. 136.}} בשנת 959, הוא ניהל מלחמה נגד שני הנסיכים של [[קפואה-בנאונטו]], פאדולף הראשון ולאנדולף השלישי. במהלך הקרבות האלה (שבהם צבאות האפיפיור הובסו), המלך המוצהר של [[איטליה]], והאויב הישן של האפיפיורות, [[ברנגריוס השני]], תקף את אדמות האפיפיור, והיווה איום ישיר על רומא עצמה.{{הערה|John Bagnell Bury, The Cambridge Medieval History, Volume III: Germany and the western empire, (Plantagenet Publishing, 1930), p. 136.שם=John136}} בסתיו של 960, ליוחנן לא נותרה ברירה אלא לפנות אל מעצמה אזורית, [[המלך אוטו הראשון]] של גרמניה, לבקש עזרה צבאית, ובתמורה לכך להציע לאוטו את התואר "[[קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]".{{הערה|שם=Norwich,77|1=Norwich, Popes, p.77}} אוטו, שבמהלך כל חייו שאף להקים לתחייה את [[ממלכת קרל הגדול]],.{{הערה|שם=Norwich, Popes, p.77}} הסכים להגן על האפיפיור ולהחזיר לו את אדמתו.{{הערה|שם= Joseph71|1= Joseph F. Kelly, The Ecumenical Councils of the Catholic Church: A History, (Liturgical Press, 2009), p. 71}} צבאו של אוטו פלש לאיטליה, שיחזר את הריבונות האפיפיורית וגם הרחיב את אדמות האפיפיור עד שהן היוו כמעט שני-שליש של איטליה.{{הערה|שם= Joseph F. Kelly, The Ecumenical Councils of the Catholic Church: A History, (Liturgical Press, 2009), p. 71Joseph71}} בשל כך, בשני בפברואר לשנת 962, אוטו ואשתו [[אדלייד]], קיבלו ברומא את התואר "[[קיסר]]" ו"קיסרית" של האימפריה הרומית הקדושה, תואר ששמרו עליו [[משפחות המלוכה הגרמניות]] במשך קרוב לאלף שנים.{{הערה|Norwich, Popes, p. 78}}
 
==הסכסוך עם המלך אוטו==
הברית לא נמשכה זמן רב. כמעט ברגע שאוטו עזב את רומא, הוא הצהיר את ההכרזה הפולמוסית שלו, Ottonianum Privilegium ([[פריבילגיה של אוטו]]), שבה ציווה שהאפיפיור חייב להישבע לציית לקיסר.{{הערה| Britannica, Pope John XII, Ibid.}} יוחנן, אולי מתוך רגשות הזעם שנבעו מהיותו 'רק נתין של הקיסר החדש',{{הערה| Bury, Medieval, p. 137}} תכנן לבגוד בו. הוא שלח שליחים אל [[אדלברט]] (בנו של ברנגריוס) לנסות לכרות ברית איתו.{{הערה|שם= Norwich,78|1= Norwich, Popes, p. 78}} בנוסף הוא גם שלח מכתבים למנהיגים שונים ברחבי [[אירופה]], לעודד אותם להתקומם נגד אוטו.{{הערה|שם= Norwich, Popes, p. 78}} מכתבים אלה נתפסו על ידי חייליו של אוטו. לאחר שיוחנן קיבל את אדלברט ברומא בטקס מפואר, ה[[בישוף|בישופים]] וה[[אציל]]ים ברומא שהיו נאמנים לאוטו והתנגדו להתנהגותו של יוחנן, ארגנו [[הפיכה]] נגד האפיפיור.{{הערה| Simon Sebag Montefiore, Titans of History, (Quercus Publishing, 2015), p. 114.}} בשני בנובמבר לשנת 963, כשצבאו של אוטו כמעט הגיע לרומא, יוחנן ברח, לאחר שהוא ביזה את [[בזיליקת פטרוס הקדוש]] בבזיזת כל הזהב שהוא יכל לשאת,{{הערה| Bury, Medieval, p.138.}} וביקש מקלט בהרי [[קמפניה]].
 
לאחר שהוא נכנס וכבש את רומא, המלך אוטו כינס "[[סינוד]]" של חמישים בישופים מאיטליה וגרמניה, וערך רשימה ארוכה של האשמות פוליטיות ואישיות נגד האפיפיור יוחנן, כולל חילול הקודש, מעילה בקודש, שבועת שקר, רצח, ניאוף וגילוי עריות.{{הערה|שם= The429|1= The Entry “Pope John XII”, Catholic Encyclopedia, Volume 8, p. 429, 1913 Edition.}} הסינוד שלח שלושה מכתבים ליוחנן, בדרישה להופיע אישית כדי להתגונן מפני ההאשמות כנגדו. יוחנן הגיב בהצהרה זועמת של [[נידוי (נצרות)|נידוי]] (Ferendai Sententia) כלפי כמרים שהשתתפו בסינוד או ששיתפו פעולה עם אוטו למנות אפיפיור חדש.{{הערה|שם= The Entry “Pope John XII”, Catholic Encyclopedia, Volume 8, p. 429, 1913 Edition.The429}} בארבעה בדצמבר לשנת 963, הסינוד של המלך אוטו הדיח את יוחנן בשל ניסיון המרידה נגד אוטו ובשל התנהגות בלתי ראויה, והמועצה החליפה את יוחנן באפיפיור [[ליאו השמיני]].{{הערה|שם= The Entry “Pope John XII”, Catholic Encyclopedia, Volume 8, p. 429, 1913 Edition.The429}}{{הערה| Britannica, Pope John XII,. }} לקראת סוף אותה שנה, מתוך שורה של הצלחות צבאיות, המלך אוטו שלח הביתה את רוב צבאו, ויצא מרומא.{{הערה|שם= Bury,139|1= Bury, Medieval, p. 139.}} זו הייתה שגיאה. רבים ברומא התמרמרו כי האפיפיור החדש, ליאו, היה הדיוט ובובה על חוטים של הקיסר.{{הערה|שם= Bury, Medieval, p. 139.}} יוחנן חזר לרומא עם צבאו, כבש מחדש את העיר ונקם בכמרים שהדיחו אותו: יוחנן חתך את יד ימינו של [[הקרדינל - דיקון]] ג'ון והצליף בבישוף אוטגר מ[[שפייר]].{{הערה| Catholic Encyclopedia, Pope John XII, ibid.}} בפברואר של שנת 964, יוחנן כינס סינוד חדש, ובו הוא ביטל את כל ההצהרות של הסינוד הקודם, השיב את עצמו לכס האפיפיור, והכריז על ליאו כפולש.{{הערה| Bury, Medieval, p. 140. }}{{הערה|שם= Montefiore,115|1= Montefiore, Titans, p. 115.}}
 
==מותו==
המערכות הצבאיות של אוטו המלך העסיקו אותו עד מאי של שנת 964, שבו הוא אסף את צבאו וצעד על רומא להילחם עם יוחנן שוב.{{הערה|שם= Norwich,81|1= Norwich, Popes, p. 81.}} לא היה צורך בכך. בשישה עשר במאי יוחנן התמוטט במהלך מעשה ניאוף ומת כעבור שמונה ימים.{{הערה|שם= Montefiore,115}} יש אומרים הוא סבל משבץ, יש אומרים שהוא הוכה למוות על ידי הבעל הקנאי, אחרים טענו שהוא הורעל. חלק ממאמיני הכנסייה האמין שהוא הוכה על ידי [[התערבות אלוהית]], או שה[[שטן]] עצמו לקח אותו אליו.{{הערה|שם= Norwich, Popes, p. 81.}}לאחר מותו, אנשי [[הכנסייה]] ברומא בחרו באפיפיור [[בנדיקטוס החמישי]] כיורשו.{{הערה| Norwich, Popes, p. 82. }}
 
==המוניטין של האפיפיור יוחנן השנים עשר==