פולחן קדושים – הבדלי גרסאות

קדוש הוא אדם אשר הוכרז כקדוש על ידי [[הכנסייה הקתולית]] בתהליך [[קאנוניזציה (קדושים נוצריים)|קאנוניזציה]]. הכרזתו של [[קדוש (נצרות)|קדוש]] היא הרמה הרוחנית הגבוהה ביותר, שאליה אדם מאמין נוצרי קתולי יכול לשאוף. ישנן שתי דרכים להכריז על אדם כקדוש אשר התפתחו לאורך ההיסטוריה של הכנסייה הנוצרית. האחת היא היותו [[מרטיר]] והשנייה על פי מידת המוסריות והניסים שהאדם ביצע. פולחן הקדושים התפתח עוד מראשית הנצרות על ידי [[הכנסייה]] אשר קידשה מרטירים שהיו אנשים שקיפחו את חייהם למען ה[[אל]], וסביבם התפתח [[פולחן]] קברי קדושים, והשראה לסיפורי קדושים. במהלך מרוצת השנים המשיכה הכנסייה להכריז על קדושים מקומיים על מנת לזכות בנאמנות האוכלוסייה המקומית, והעלאת וחיזוק השייכות של הקהילה ל[[דת]] הנוצרית. ברוב המקרים נתפסים הקדושים כמעין דרך נוספת שאיתהשאתה ניתן לתקשר בצורה מקורבת יותר לאל על ידי [[תפילה]] לקדוש, קיום חג לכבוד הקדוש, [[עלייה לרגל]] לקבר שלו ותפילה לשרידיו. לרוב הקדושים מיוצגים על ידי [[איקונין]]. [[שרידי קדושים]] הם חפצי פולחן עיקריים אשר מייצגים את הקדוש בימי הבייניםהביניים והם כיום נחשבים לחפצי קודש יקרי ערך בידי הנוצרים המאמינים אשר רואים בשרידי הקודשים כמסוגלים להעניק סגולה, לבצע ניסים ובעבר היו נוהגים להישבע רק מול שריד קודש (בדומה לתנ"ך בבתי משפט אמריקאים כיום). סיפורי הקדושים חוברו ברובם במאה ה-13 בספר הקרוי [[מקראת הזהב]]. חגם של כל הקדושים הקתולים מצוין ב-1 בנובמבר ב[[יום כל הקדושים]].

מאפיין נוסף השונה בין קדוש אורתודקסי לבין קדוש קתולי, הינוהנו מנהג ה[[חליפין (דת)|חליפין]] ומנהג

[[קוליבה|הקוליבה]], אשר הינוהנו מאפיין נוסף לקשר שבין המאמין לבין הקדוש.

ביהדות המונח [[צדיק]] מסמל אדם בעל עמדה מוסרית גבוהה ובקיעות בידע בדת היהודית. צדיק הוא תחליף למילה קדוש, ומקורה הוא בראשית ימי הבייניםהביניים. מקור פולחן קדושים ביהדות הגיע בהשפעת פולחן הקדושים הנוצרי, ובתחילה כלל בעיקר עלייה לרגל לקברי צדיקים של רבנים ודמויות חשובות מהתנ"ך.

[[בודהיזם|בבודהיזם]] הערצתו של הבודההבודהה היא אחת הדרכים בהם מאמינים בודהיסטים רואים כהדרך הנכונה והראויה ללכת בעקבותיו של בודהה וכן של גילגוליו השונים.

המסורת הבודהיסטית מאמינה שכאשר בודהה עמד ללכת לעולמו, הוא אמר לתלמידיו כי כדי שלא [[קורבן|קירביויקריבו קורבנות]] בשמו, תחליףתתחלף התפילה ומדיטציהבמדיטציה לשרידיו.

בנוסף לקדושתו של הנביא [[מוחמד]], באסלאם נוהגים מוסלמים גם לעלות לקבריהם של נביאים קודמים למוחמד (ראו: [[נביאי האסלאם]]), וכן לקדש את קבירהםקיברהם של [[שהיד|שהידים]] שמתו בעת מצווה

באסלאם השיעי בעיקר מזרם האימאמיה הידוע גם בשם תייסיריים, נהוג לקדש את "יום האימאם" ולעלות לרגל לכבוד אחד עשר האימאמים, שעל פי האמונה השיעית הינםהנם יורשים מזרע עלי בן אבטלב, אשר לטענתם היה אמור להיות מחליפו החוקי "[[ח'ליפה]]" של הנביאי מוחמד.

במיסטיקה האסלאמית הידוע גם בשם [[סופיות]], ישנה אמונה כי האימאמים הצופים מחוברים בקשר מיסטי עם הנביאיהנביא מוחמד, שמוסיף לדבר עליהם ויכל דרכם להעביר למאמינים את רצון האל. על פי האמונה הצופית כאשר