מרד עוראבי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת שדה "תיאור תמונה" לשדה "כיתוב" בתבנית מיון #
מ תיקון קישור
שורה 15:
| צד ראשון=[[קובץ:Flag of Egypt (1882-1922).svg|20px]] [[ח'דיו|ח'דיו של מצרים]] {{ש}} {{דגל|הממלכה המאוחדת}} [[האימפריה הבריטית]]
| ראש מדינה ראשון=
| מפקד ראשון=[[קובץ:Flag of Egypt (1882-1922).svg|20px]] [[תופיק המצרי|תופיקתאופיק פאשא]] {{ש}} {{דגל|הממלכה המאוחדת}} סר [[גרנט ג'וזף וולסלי]] {{ש}} {{דגל|הממלכה המאוחדת}} האדמירל סר [[באוצ'מפ סיימור]]
| כוח ראשון=[[קובץ:Flag of Egypt (1882-1922).svg|20px]]מצרים: 36,000 (1879) {{ש}} {{דגל|הממלכה המאוחדת}} האימפריה הבריטית: 40,560 (1882)
| צד ראשון-אבידות=
שורה 26:
| מפה=
}}
'''מרד עוראבי''' (ב[[ערבית]]: '''الثورة العرابية‎''', בתעתיק עברי: "אלת'ורה אלעראביה") היה [[מרד]] [[לאומני]] שפרץ ב[[מצרים]] בשנים [[1879]]-[[1882]] נגד ה[[ח'דיו]] (המושל) המצרי [[תופיק המצרי|תופיקתאופיק פאשא]] ונגד ההתערבות האירופאית במצרים. המרד הונהג על ידי הקולונל [[אחמד עוראבי]], ונקרא על שמו.
 
==רקע==
 
מצרים של שנות ה-70 של [[המאה ה-19]] הייתה תחת [[כיבוש]], מושחתת ובמצב של חורבן כלכלי. חובות עצומים שנגרמו לה על ידי [[איסמאעיל פאשה]], שליט מצרים, לא שולמו; בעלי החוב, הבנקים האירופאיים, שלחו באי כח משלהם, ובעצם כלכלת מצרים נשלטה על ידי [[צרפת]] ו[[בריטניה]]. כשניסה איסמאעיל פאשה להמריד את תושבי מצרים נגד ההתערבות הזרה בכלכלתם, הדיחו אותו הבריטים ומינו תחתיו את בנו, [[תופיק המצרי|תופיקתאופיק פאשא]], הגמיש יותר.
 
המעמדות הגבוהים של מנהל המדינה, הצבא ועולם העסקים המצרי היו נתונים להשפעתה של אירופה, ולמעשה היו נתונים לשליטתם, משום שהם השקיעו כסף רב יותר מהמצרים עצמם. בנוסף, בתוך מצרים הוקמה מערכת משפט נפרדת לאירופאים; הדבר הכעיס את המצרים הצעירים וחדורי המוטיבציה במנהל האזרחי והצבאי, שהרגישו ששליטתם של האירופאים בעמדות הגבוהות במדינה מונעת את קידומם האישי. גם האיכרים המצרים, הפלאחים, שמסים כבדים הושתו עליהם, התלוננו על כך שהכסף מגיע לאירופאים שחיו בעושר יחסי.
שורה 44:
[[אחמד עוראבי]] היה קצין מצרי, מפקד [[גדוד]] בצבא המצרי. במהלך שירותו הצבאי אימץ השקפה לאומנית, שהתחזקה בעקבות מלחמת אתיופיה-מצרים, ובשנת [[1879]] הקים את המפלגה הלאומנית המצרית.
 
ביולי [[1880]] הוציא שר המלחמה [[עות'מאן רפקי]] צו המגביל את השירות בצבא לארבע שנים. הדבר התפרש על ידי עוראבי וקבוצתו כצו שנועד למנוע מחיילים ממוצא מצרי להגיע לדרגות קצונה. בינואר 1881 הגיש עוראבי עצומה במחאה על מעשי ההפליה של רפקי, ותבע להדיחו. בסופו של דבר, הח'דיו תופיקתאופיק נכנע ללחץ הצבא, הדיח את רפקי ומינה את [[מחמוד סאמי אל-בארודי]], שהיה מועמדו של עוראבי, לשר המלחמה.
 
[[קובץ:Ahmed Orabi 1882.png|ממוזער|שמאל|250px|אחמד עוראבי (1882)]]
 
משנמשכו הצעדים נגד הקצינים המצרים, החליט עוראבי לצאת לעימות חזיתי עם הח'דיו תופיקתאופיק, וב-9 בספטמבר [[1881]] הוא הוביל איתו אלפי חיילים לחצר [[ארמון עבדין|ארמון עבּדין]]. אז הציג עוראבי בפני תופיקתאופיק את תביעותיו: פיזור הממשלה, כינוס מועצת נציגים והגדלת הצבא. לבסוף נכנע הח'דיו לתביעות וממשלה חדשה הורכבה, בה אל-בארודי כיהן שנית כשר המלחמה. בסוף 1881 התלוננו עוראבי ואל-בארודי לסולטאן ב[[איסטנבול]] וטענו שהח'דיו תופיקתאופיק פועל להפריד את מצרים מהאימפריה העות'מאנית והופך אותה לתלויה במעצמות האירופיות. הפנייה לא הועילה, שכן הסולטאן סבר שהפנייה נועדה לפגוע במעמדו של תופיקתאופיק, נציגו, ואין בה ממש.
 
בינואר [[1882]] שלחו צרפת ובריטניה איגרת תמיכה משותפת בח'דיו, דבר שגרם לדה-לגיטימציה שלו ולנפילת הממשלה. בפברואר של אותה שנה הוקמה ממשלה חדשה בראשות אל-בארודי, ועוראבי כיהן בה כשר המלחמה. במהלך כהונתו, פעל עוראבי להרחבת הצבא, וכן לחיזוק הקצונה המצרית המקומית בצורה של קידום והטבות שכר, אך גם בהרחקת מספר גדול של קצינים טורקים-צ'רקסים. על רקע זה נגרם עימות חריף בין הח'דיו לממשלה; צרפת ובריטניה הודיעו שיתמכו בו צבאית אם יפטר את הממשלה וירחיק את עוראבי ממצרים. הח'דיו הסכים, ולכן הממשלה התפטרה ב-25 במאי; אך הלאומנים וה[[עולמא]] תבעו שעוראבי ישוב למשרת שר המלחמה, וגם לכך נאלץ הח'דיו להסכים, וב-27 במאי 1882 הוא מונה שנית לתפקיד. הח'דיו עזב את קהיר לאלכסנדריה מחשש לביטחונו, ובפועל עוראבי ניהל כעת את מצרים.
שורה 56:
[[נצרות קופטית|הנוצרים הקופטים]] נחלקו: השיוך והקרבה שלהם לאירופאים הכעיסו רבים ולעתים הם נהפכו למטרות, אך היריבות העמוקה בינם לבין [[הכנסייה הסורית אורתודוקסית|הנוצרים הסורים]] הניעה רבים מהם לחבור למהפכנים המצרים. [[פטריארך אלכסנדריה|הפטריארך הקופטי]] הביע את תמיכתו במורדים, כשנשאל על כך בזמן שהמרד הגיע לשיאו, אך לאחר מכן טען שלחצו עליו לומר כן. עוראבי ושאר מנהיגי המרד שהכירו בכך שהקופטים הם בעלי ברית פוטנציאליים, פעלו למניעת פגיעה בהם, אך לא תמיד הצליחו.
 
החלו מאמצים מצד שני הצדדים לקבלת תמיכה מהסולטאן, [[עבדול חמיד השני]]. הח'דיו תופיקתאופיק קרא לסולטאן לדכא את המרד, אבל [[השער הנשגב]] היסס לשלוח גדודי צבא נגד מוסלמים שחטאם הוא ההתנגדות להשפעה נוצרית קולוניאלית זרה. עוראבי ביקש מהסולטאן להדיח את תופיקתאופיק, אך גם לגבי זה היסס הסולטאן.
 
==מהומות אלימות ופלישה בריטית==