יהודה קיל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקיזציה
שורה 7:
קיל נקלט תחילה ב[[חיפה]], ולאחר מכן עבר ל[[פתח תקווה]] והחל לעבוד כ[[סבל (מקצוע)|סבל]]. שנתיים לאחר עלייתו הצטרפה אליו אחותו, בעוד הוריו ושני אחיו נותרו ב[[אירופה]] ונספו ב{{ה|שואה}}. בעקבות ה[[מיתון]] בארץ פוטר קיל מעבודתו ועבר ל[[ירושלים]], בה החל לימודי [[ידיעת הארץ]], [[היסטוריה]], [[סוציולוגיה]] ו[[פסיכולוגיה]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]]. לפרנסתו הוא החל לעבוד באגודת הסטודנטים והיה למזכיר ההנהלה הארצית של [[בני עקיבא]]. את לימודיו סיים בשנת [[1940]], לאחריהם נשלח להורות ב[[כפר הרוא"ה]]. יחד עמו נקלטה בהוראה תמר, אותה נשא בשנת [[1941]].
 
הרב [[יעקב ברמן]], ה[[מפקח (חינוך)|מפקח]] הראשי על בתי הספר היפנים של "המזרחי", נוכח בדרך הוראתו וקלט את קיל לשורות מחלקתו. במשך 12 שנים הוא ניהל את התיכון הדתי ב[[עפולה]]. בשנת [[1952]] מונה קיל למפקח על החינוך הדתי בצפון הארץ וכעבור שנתיים למפקח ארצי על בתי הספר היסודיים והמוסדות להכשרת מורים. לצורך מילוי תפקידו עברה המשפחה בשנת [[1954]] לירושלים. תמר עבדה בהוראה וניהלה את בית הספר המקצועי "לפידות". קיל, לצד עבודתו ב[[משרד החינוך והתרבות]], הרצה ב[[מכללה ירושלים]] וב[[אוניברסיטת בר-אילן]] ובשבתות לימד [[תנ"ך]] לחוג הנשים "אוהל רבקה".
 
ב 1967 נבחר יהודה קיל לעמוד בראש החינוך הדתי בישראל, בתקופתו עוצב החינוך הממלכתי-דתי, כפי שהוא נראה היום, לבתי ספר יסודיים, לישיבות תיכוניות ואולפנות. יהודה קיל, קידם את נושא לימוד תעודת ההוראה במסגרת ישיבות ההסדר, מסלול שנקרא "תוכנית קיל".{{הערה|1=[http://www.kby.org/hebrew/mifalim/?id=231 מכון להכשרת מורים], באתר ישיבת כרם ביבנה}}