אשר וייל – הבדלי גרסאות

אשר וייל (אנתוני ג'יימס קמפבל וייל 30/5/1936 ) הוא עורך ומוציא לאור ישראלי-אנגלי שהכיר לישראל סטנדרטים מערביים של הוצאה לאור, זוכה פרס ידיד ירושלים מטעם יריד הספרים הבינלאומי בירושלים ופרס "בוני-ציון" של אגודת "[[נפש בנפש"]] בשנת 2015. עמד בראש צוות ההוצאה של ביוגרפיות וכתבים של רבים מהפוליטיקאים המובילים במדינה. בנוסף, ערך מגזין אומנות מוביל במשך 20 שנה, היה ממקימי [[יריד הספרים הבינלאומי הירושלמיבירושלים]], עמד בראש האגודה הישראלית לתרבות הדיון והסמינר האנגלו-ישראלי.

וייל נולד בלונדוןב[[לונדון]], בן בכור לברנרד מקס וייל ווויולט ססיל אפריאט (וייל). משפחתו של אביו היגרה לאנגליה מגרמניה בסוף המאה ה-19, ואמו היא בת למשפחה יהודית ממרוקו ומהגרים איריים וסקוטים שהגיעו לאוסטרליה. לוייל חמישה ילדים משני נישואין והוא מתגורר בירושלים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בשל ההפצצות האוויריות על לונדון ופינוי העיר, וייל התגורר בקנט, קורנוול ולונדון. הוא למד בפנימיית וויסדבורו לודג' ובתיכון העיר לונדון (Coty[[City of London SchoolScholl]]), שם התגלה הכישרון שלו בתחום השחייה.

וייל היה אלוף בריטניה לשנת 1956 במקצה 100 יארד (כ-91.5 מטר) שחיית גב ובהמשך לכך ייצג את בריטניה בשנת 1957 בתחרות ]]המכביה[[ בישראל.

הוא למד אנתרופולוגיה באוניברסיטתב]]אוניברסיטת לונדון[[ עד שעלה לישראל בשנת 1958. וייל עלה לישראל בספינת "ארצה", התגורר תחילה בקיבוץ בית השיטה ובשנת 1959 עבר לתל אביב.

בשנת 1955 החל וייל לעבוד בהוצאת הספרים של ]]אוניברסיטת אוקספורד[[ כעורך ספרים להוראת אנגלית. בהמשך מונה לאחראי לפרסום הבינלאומי של ספרי ההוראה של החברה.

וייל היה ממקימי יריד הספרים הבינלאומי בירושלים בשנת 196, ובמשך כ-50 שנה נמנה בוועד המנהל. אחת לשנתיים בין השנים 1967-2002, פרסם את מדריך הסחר של מפעלי הוצאות לאור בארץ, ובשנת 2001 הוא כתב ופרסם את ספר ההיסטורי של היריד. בין השנים 1962-1975 ישב וייל בראש המרכז הישראלי להדפסת וייצוא ספרים.

בשנת 1969 מונה וייל למנהל ודירקטור של חברת הוצאת ספרים בירושלים, [["ווידנפלד אנד ניקולסון"|Weidenfeld & Nicolson]]. כשזו נסגרה בשנת 1975, בשל המיתון הכלכלי הקשה שהיכה בישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים, נהיה למייסד של חברת הוצאה לאור בשם "עידנים", בשיתוף עם עיתון "ידיעות אחרונות". במהלך שנות פעילות החברות וייל הוציא לאור ספרים רבים של מנהיגי ישראל, ביניהם [[חיים הרצוג]], [[עזר וייצמן]], [[שמעון פרס]], [[גולדה מאיר]], [[יצחק שמיר]], [[משה דיין]], [[אבא אבן]], [[יגאל ידין]], [[יסאר הראל]], [[טדי קולק]], [[עדין שטיינזלץ]], [[נתן שרנסקי]] ולאהו[[לאה רבין]]. כמו כן פרסם את ספרם של דמויות בולטות זרות ביניהם אנוואר[[אנואר סאאדתסאדאת]], [[הנרי קיסינג' ורונלדר]] וננסי ו,,רולנד רייגן]]. וייל נותר בשיתוף עם ידיעות אחרונות עד לשנת 1993.

בין השנים 1986-1991 וייל ניהל את מחלקת העיתונאות של הארגוןה[[הסתדרות הציוניהציונית העולמיהעולמית]]. במהלך תפקיד זה ערך את הירחון החדשותי "הסצנה הישראלית" (Israel Scene), מאמרים בשם סוכנות הידיעות של ההסתדרות הציונית העולמית, "כיוונים", "צבר", עדכוני ירושלים והוצאות נוספות בשם ההסתדרות.

וייל כתב, ערך ותרם למגוון גדול של פרסומים נוספים, ביניהם האנציקלופדיהה[[אנציקלופדיה היהודית]], המדריך לישראל ולירושלים, המילון הפוליטי של המזרח התיכון, האנציקלופדיה של הציונות, המדריך לתרבות היהודית, הביוגרפיה של ההיסטוריה היהודית והביוגרפיה העולמית של נשים יהודיות.

מאז שנת 1977 מתנדב וייל למילואים ביחידת מל"ח ([[משק לשעת חירום]]) האחראית על תפקוד החיים האזרחיים במצבי חירום. פעילות מל"ח החלה במבשרת ציון שם הקים וייל את מערכת מידע לציבור לבקשת ראש המועצה דאז. החל משנת 1987 מונה וייל לאחראי על הקמת ותפעול מערכי מידע לציבור ביתר הרשויות המקומיות במחוז ירושלים. מתפקיד זה פרש וייל במאי 2016.

וייל חבר בוועד המנהל של המרכז העולמי [[בני ברית]], כמו כן הוא יושב בחבר השופטים של הפרס השנתי על שם מטסדורף למצוינות בתחום העיתונאות בתפוצה היהודית עולמית.

בשנת 2015 זכה וייל בפרס בוני ציון מטעם עמותת נפש בנפש בתחום תרבות, ספרות ואומנות בשל תרומתו לחיים התרבותיים והספרותיים בישראל.