נחמה טק – הבדלי גרסאות

טק מונתה לחברת מועצה ב[[מוזיאון השואה האמריקנית]] {{הבהרה|האם הכוונה למוזיאון ארצות הברית לזכר השואה}}, ושימשה בשנת 1995 כחוקרת במכון הבינלאומי לחקר השואה ב[[יד ושם]] בישראל. (1)

נחמה טק היא היחידה שערכה מחקר סוציולוגי לאיפיון המסתירים הפולנים "הרוב המכריע של המחקרים שבדקה (שישים ושלושה מתוך שישים וחמישה) מראה כי המצילים הללו היו בעלי "שוליות חברתית" (social marginality). הכוונה לכך שהאנשים הללו היו מיוחדים בסביבתם החברתית ושונים מהמקובל בה." (2)

עם שחרור העיר קילצה ביקשו בני הזוג הומר מבני המשפחה לעזוב במהירות את המקום. הם חששו מתגובת שכניהם שעלולים עתה לגלות שהם הסתירו משפחה יהודית במשך שנות הכיבוש. נחמה ובני משפחתה חזרו אל עירם – לובלין. אבל שם גילו שדירתם נהרסה בעת ההפצצות. לאחר שאוימו על ידי קבוצת פולנית קיצונית, נמלטו גיזה ונחמה לעיר [[לודז']] ומשם לגרמניה, ל[[מחנה עקורים]]. (3)

הספר [[התנגדות: ביילסקי והפרטיזנים]] (1993) תורם תרומה חשובה כשהוא מציג יהודים כמצילים וניצולים גם יחד. הספר מציג את סיפורו של [[טוביה ביילסקי]], יהודי בלרוסי שארגן חבורת פרטיזנים שעזרו להציל מעל 1200 חיי אדם. במספר פעולות הרואיות של לוחמי ביילסקי, טק מנסה לתקן את ההשקפה על יהודים כקורבנות פסיביים של רדיפות נאצים ומוכיחה כי אלטרואיזם יהודי, אומץ והתנגדות עזרו להציל גם כן חיי יהודים (4).

פרופ' נחמה טק, מכירה היום בעיוות שנגרם על שפועלם של המצילים היהודים לא זכה לחשיפה. באחד ממאמריה מעלה פרופ' טק תהיות לגבי ההתעלמות מתופעת ההצלה היהודית: “אף שהיו יהודים שהצילו יהודים מתוך הקרבה עצמית, הם לא זכו להכרה כנושא למחקר...” והיא מלינה על עצמה: "למה התעלמתי מהצלת יהודים על ידי יהודים? האם סברתי שיצר הקיום, כדחף בסיסי, יגבור על כל דבר אחר? לאורך ההיסטוריה, יהודים נתפסו כקורבנות ולא כמצילים, לא כגיבורים. האם אני הפנמתי תפישות אלה באופן בלתי מודע? האם אני סברתי שתפקידים של קורבן ומציל אינם מתיישבים"? (5)

ספר נוסף, [[נשים וגברים בצל השואה]], (2003) מתמודד עם הסוגיה המורכבת של מגדר בשואה באמצעות מאות ראיונות בגוף ראשון אשר נמשכו לסירוגין עשר שנים ומתארים את החוויות השונות של נשים וגברים במלחמת העולם השנייה. ספרה [[נשים וגברים בצל השואה]] מתאר כיצד פיתחו נשים וגברים דרכי התמודדות שונות עם המאורעות ומעלה על נס חמלה, עזרה הדדית וסולידריות, שותפות וחלוקה בנטל כערכים שהיה בהם כדי לחזק את היהודים הנרדפים ולעתים אף לשפר את סיכוייהם לשרוד בשואה. תוך כדי שמיעת עדויותיהם, למדה נחמה טק כי גברים נראו מושפלים, שבורים בגלל אי-יכולתם לפרנס את משפחותיהם. הנסיבות הנוראיות שעמן נאלצו להתמודד הותירו אותם מדוכאים ואפתיים. אימהות או קרובות משפחה אחרות עוררו ככלל הערצה בחוסר האנוכיות שבו עזרו למשפחותיהן ולאחרים. כשלא עלה בידם של בעלים ואבות למלא את תפקידיהם נענו לאתגר נשים בוגרות וילדיהן המתבגרים, בני שני המינים, ועזרו למשפחותיהם, לחבריהם ולקהילותיהם. בניסיון למלא את החלל שנפער ניסו נשים לחרוג מתפקידי הטיפול והתמיכה ולקבל עליהן כמה מן התפקידים המסורתיים של הגברים. בתיאורים שתיארו את הרחבת תחום חובותיהן שזרו הנשים לעתים קרובות הצדקה זהירה, מרבית הנשים שקיבלו עליהן לפרנס את משפחתן ראו במאמצים האלה חובה טבעית שכפו עליהן כוחות חיצוניים. רק מעטות מהן האשימו את הגברים. המסורת הציבה את הנשים בעמדה של כפיפות, ועמדה זו תבעה מהן בעבר להתאים את עצמן לציפיות של בני זוגן החזקים יותר. ייתכן כי למעמדה של האישה לפני המלחמה לא הייתה אלא השפעה מוגבלת על כישוריה להתמודד עם מציאות המלחמה משום שלמעמד היה קשר רופף בלבד ללב זהותה כאישה, ואילו מעמדו של גבר היה קשור בקשר סבוך לזהותו הגברית. אין ספק שנשים סבלו כשנשללו מהן הפריווילגיות של מעמדן. אבל הפגיעה בהן הייתה אנושה מהפגיעה שנפגעו הגברים, משום שלא חוו אותה כהתקפה על נשיותן. השתייכותן המעמדית של נשים נקבעה מאז ומעולם בהתאם למעמדם של קרובי משפחתן הגברים – אבות ובעלים (6).