חמקנות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 33:
הנסיון [[ישראל|הישראלי]] ב[[מלחמת יום כיפור]] הראה שמטוסי קרב ותקיפה מודרניים פגיעים מאוד לאיומים מטילי קרקע אוויר.
כל זה הוכיח שבעימות עם כוחות [[ברית ורשה]], השגת [[עליונות אווירית]] תהיה קשה ובעייתית מאוד, ואובדן המטוסים הצפוי גבוהה מאוד. בשנת [[1974]] [[DARPA]] ניגשו לחמש חברות תעופה בדרישה להגדרת חתך מכ"ם מינימלי להפעלה בטוחה של כלי טיס, והצעות למטוסי ניסוי שתואמים להגדרות אלה. [[לוקהיד קורפוריישן]] לא הייתה אחת החברות ש-DARPA ניגשה אליהם בשל שלוקהיד לא פיתחה מטוסי קרב זה עשור וגם שניסיונה בתחום החמקנות (במטוסי A-12 ו-[[D-21]]) היה מסווג ביותר על ידי הסי איי איי.
עם זאת לוקהיד הצליחו לשכנע את אנשי DARPA להוסיפם לשאילתא אך ללא חוזה. לאחר תקופת פיתוח חברת [[נורת'רופ]] ולוקהיד נבחרו לייצר דגמי עץ בגודל מלא בשביל שדרת ניסויים בחתך מכ"ם שההצעה של לוקהיד ניצחה בו לבסוף. בשלב השני של תוכנית הפיתוח שזכה לשם הקוד [[הייב בלו]] (Have Blue) לוקהיד ייצרו שני מטוסי ניסוי להוכחת הקונספט. הטכנולוגיות שפותחו בתוכנית עוררו עניין רב אצל חיל האוויר והם הזמינו מחברת לוקהיד 20 מטוסי תקיפה בתוכנית תחת שם הקוד Senior Trend. המטוס שפותח הפך ל-[[F-117]], מטוס החמקן המאויש הראשון. הצוות של חברת
טכנולוגיות חמקניות היו מסווגות ביותר למשך כמעט כל המלחמה הקרה, ולכן המושג עצמו וכן השלכותיו היו בגדר תעלומה. ב-22 באוגוסט [[1980]] ממשלת ארצות הברית ערכה מסיבת עיתונאים במהלכה הם הכריזו על קיום טכנולוגיות חמקניות מתקדמות המאפשרות ייצור של מטוסים שלא ניתן לזהות בעזרת אמצעי מכ"ם. מאז המושג מקושר לטכנולוגיה של הסתרת מטוסים צבאיים ממכ"ם בתודעת הציבור.
| |||