דייוויד פטראוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 59:
 
==ביוגרפיה==
פטראוס נולד במדינת [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] בכפר קורנוול שעל ההדסון. אביו, סיקסטוס, היה [[רב חובל]] [[הולנד]]י אשר היגר לארצות הברית עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]]. אמו, מרים לבית האוול, הייתה ספרנית. ב-[[1970]] התקבל ללימודים ב[[האקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית|אקדמיה הצבאית של וסט פוינט]]. עם סיום לימודיו שם הוסמך כ[[קצין]] [[חיל רגלים|ח"יר]] בדרגת [[סג"מ]]. לאחר מכן סיים בהצטיינות את [[יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית|קורס הסיירים]] בבית הספר לחי"ר של הצבא האמריקני ב[[פורט בנינג]], [[ג'ורג'יה]]. בתפקידו הראשון היה [[מפקד מחלקה|מ"מ]] ברגימנט החי"ר המוצנח ה-509 ב[[איטליה]]. משם המשיך פטראוס לתפקידי פיקוד בחטיבת החי"ר ממוכנת ה-24 בפורט סטיוארט, ג'ורג'יה. ב[[1979]], היה ל[[מפקד פלוגה]] בחטיבה ושימש גם כקצין מבצעים גדודי. בתפקידו הבא כיהן כשלישו של מפקד החטיבה ב-[[1981]]. משם המשיך פטראוס ללימודים במכללה לפיקוד ומטה בפורט לוונוורת, [[קנזס]]. בין השנים [[1987]]-[[1983]] למד בבית הספר ליחסים בינלאומיים וחברתיים ע"ש [[וודרו ווילסון]], של [[אוניברסיטת פרינסטון]]. עבודת ה[[דוקטורט]] שלו ביחסים בינלאומיים עוסקת בנושא- "הצבא האמריקני ולקחי [[מלחמת וייטנאם]]: מחקר על ההשפעה הצבאית ושימוש בכוח בעידן שלאחר מלחמת וייטנאם." בין השנים [[1990]]-[[1988]] היה לעוזרו של ג'ון גלווין, ששירת באותה העת כמפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה{{הערה|1={{הארץ|עמוס הראל|צ’יקו תמיר חושב שתוכנית גנץ עלולה להוביל לאסון|1.2075350|18 ביולי 2013}}.}}. הוא היה עוזרו של מפקד מטה צבא ארצות הברית, קארל ווּאוֹנוֹ.
 
בשנים [[1993]]-[[1991]] היה מפקד הגדוד ה-3 בחטיבה 187 ("רקסאנס") השייכת [[הדיוויזיה המוטסת ה-101|לדיוויזיה המוטסת ה-101]] ב[[פורט קמפבל]], [[קנטאקי]]. הוא נפצע קשה במהלך אימון מצרור שנורה בטעות ופגע בחזהו. פטראוס [[ניתוח|נותח]] בביה"ח הסמוך והצליח להתאושש לגמרי.{{הערה|1={{וואלה!|אמיר אורן|האמריקאים לא בוחרים נשיא עם נסיון רלבנטי|1369737|31 באוקטובר 2008|}}.}} בתפקידו הבא היה סגנו של קצין האג"ם של דיוויזיית ה-101. בשנים [[1997]]-[[1995]] הוא פיקד על חטיבת הצנחנים ה-504, השייכת ל[[הדיוויזיה המוטסת ה-82|דיוויזיה המוטסת ה-82]]. הסופר [[טום קלנסי]] ערך עמו באותה עת ראיון ארוך לצורך כתיבת ספרו "צנחנים: סיור בכוח משימה מוצנח (1997)." לאחר מכן שירת ב[[הפנטגון|פנטגון]] כעוזר בכיר ל[[יושב ראש המטות המשולבים]], הגנרל [[הנרי שלטון]] [[1999]]-1997.