מומו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת שדה "כתובית" לשדה "כיתוב" בתבנית#
העיר בסיפור גדולה (ממש כרך) ולא עיירה קטנה כפי שנכתב.
שורה 30:
הספר "מומו" מגולל את סיפורה של ילדה מאוד מיוחדת ואת סיפורם של יצורים הגונבים את ה[[זמן]] מבני האדם.
 
לעיר קטנה מאודגדולה מגיעה יום אחד ילדה לבדה. אין לה הורים וקשה לשער את גילה, ושמה מומו. תושבי העיירה הקטנההעיר משכנים את הילדה ב[[אמפיתיאטרון]] הקטן של העיר, ודואגים לה, כל אחד לפי יכולתו. מומו היוותה בהתחלה נטל על החברה. עד מהרה מתגלה השפעתה המיוחדת של הילדה על הילדים האחרים בעיירהבעיר, וגם על המבוגרים. כולם חשים בחברתה נוח במיוחד לשוחח זה עם זה, לשחק ולדמיין.
 
יום אחד מגיע לעיירהלעיר איש קטן בחליפה אפורה ומגבעת נוקשה, בידו מזוודה אפורה קטנה, ובפיו נעוץ דרך קבע [[סיגר]] קטן בעל ריח מוזר. האיש הקטן מביא עמו צינה בכל אשר ילך. אנשים קטנים כמוהו, זהים לו בדיוק במראה מגיעים אל העיר הקטנההגדולה ואל ערים אחרות, ולאחר הסבר קצר משכנעים את בני האדם שעליהם לחסוך בזמן. משמעות החיסכון בזמן היא להפסיק לעשות דברים חסרי תועלת, כביכול, כמו לבקר חברה או לטפל ב[[תוכי]] (כפי שאחד מהם מציע לפוסי הספר) , ובמקומם לחסוך את הזמן ב"בנק הזמן", בניהולם של אותם אדונים אפורים, על מנת שיהיה מוכן לשימוש לעת זקנה. אך הזמן שנמצא בבנק לא נחסך לאנשים לעת זקנה, אלא נגנב על ידי האדונים האפורים.
 
אולם את הילדה מומו לא מצליחים האדונים האפורים לשכנע לחסוך בזמן. היא עושה דברים למען העשיה שבעניין, ולא מחפשת בהם תועלת. עד מהרה, היא היחידה. העולם סביבה הולך ומשתנה, ולאנשים כבר אין זמן. מומו, המבחינה בכך שידידיה הולכים ונעלמים במרוץ אחרי חיסכון בזמן, יוצאת במסע להחזרת הזמן האבוד לאנשים.