פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק, תיקון שגיאת כתיב
הפרשים היו מעטים יחסית ולא יעילים. הסוסים ההודים היו קטנים והם נאלצו לייבא סוסים מהצפון. זה הגביל את גודלו של חיל הפרשים ההודי ומנע את פיתוחו.{{הערה|Kaushik Roy p 15}} הפרשים ההודים היו חמושים בחרבות ובחניתות קצרות. הסתערות עם רמחים שלופים, בדומה לחיל הפרשים המוקדוני לא הייתה מקובלת. בגלל חולשת חיל הפרשים ההודי, נותרו בשירות מרכבות הקרב, שנעלמו משדות הקרב האירופאיים מזה מאות שנים, לאחר שהפרשים לקחו על עצמם את תפקידיהם.
 
המרכבות ההודיות היו גדולות יחסית ובניגוד למרכבות שהיו נפוצות ב[[תקופת הברונזה המאוחרת]] במזרח התיכון לא שימשו כפלטפורמות ירי מהירות, אלא דמו יותר לעגלות כבדות. המרכבות ההודיות רתומות לשניים או ארבעה סוסים ולעתים אפילו שישה סוסים. מרכבות אלה היו מתקרבות לאויב, עוצרות או מאיטותמאטות מאוד ומשמתמשות ביתרון הגובה כדי להמטיר חצים לעבר האויב. לוחמים נוספים שהיו על המרכבה היו חמושים בכלי נשק לקרב פנים מול פנים ואלה מנעו את עליית האויב על המרכבה והגנו על הקשתים.{{הערה|[http://www.ancientmilitary.com/ancient-india-military.htm פרק התקופה הוודית באתר המוקדש ללוחמה הודית עתיקה]}}
 
הרגלים ההודים היו חמושים ברמחי במבוק קלים ומוגנים בשריון קל. ה[[מגן]] היה עשוי ממסגרת במבוק ועליה נמתח [[עור (חומר גלם)|עור קשה]]. מגן כזה היה יעיל נגד כלי נשק הודיים קלים, אך היה חסר תועלת נגד הסריסות הארוכות של הפלנקס המוקדוני. בנוסף, השתמשו ההודים בקשת ארוכה עשויה מבמבוק.
===מוקדונים===
====הצבא המוקדוני====
הצבא כלל שלושה מרכיבים עיקריים: בני מוקדון, שכירי חרב ובעלי ברית מהבלקן ובני המזרח. המוקדונים שירתו בעיקר בתור [[פזטיירוי]], כ[[חיל רגלים כבד|רגלים כבדים]] בפלנקס. הפזטיירוי היו חמושים ב[[רומח רגלים|רומח]] ה[[סריסה]] שאורכו הגיע עד 5.5 מטרים. חרב קצרה שימשה נשק משני, אם הסריסה נשברה בקרב. למיגונו השתמש ב[[מגן]] [[פלטה (מגן)|פלטה]] קטן. [[קסדה]] ולעתים [[שריון גוף|שריון קל]] ו[[מוקיים]] השלימו את מיגונו של החייל. כמו כן, חיילים מוקדונים הרכיבו את חיל ה[[היפספסט]]ים, חיילי עלית שחימושם אינו ודאי והוא היה ככל הנראה קל יותר מחימוש החיילים ששירתו בפלנקס, אך כבד יותר מזה שהוקצה ל[[פלטסט]]ים. ייתכן שהיו חמושים בדומה להופליטים יוונים בני התקופה במגן גדול ובחנית קצרה.{{הערה|Nich Secunda, Alexander The Great his armies and camaigns, osprey, 1998, p 41 - 42}}. חלק קטן מבני מוקדון שירת ב[[רגלים קלים|חיל הרגלים הקלים]], בעיקר בתור [[קשת (מקצוע)|קשתים]].
 
הפרשים המוקדונים שירתו בחיל ה[[פרש כבד|פרשים הכבדים]] האליטיסטי, ה[[הטיירוי]], והיו [[נושא רומח רכוב|נושאי רומח רכובים]]. הם היו חמושים ב[[רומח פרשים|רומח]] [[קסיסטון]] ובחרב מעוקלת מעט בשם [[קופיס (חרב)|קופיס]], ששימשה כנשק משני. למיגונם עטו [[שריון גוף]] ו[[קסדה]] טובה, אך לא השתמשו במגן. חלק מההטיירוי שירתו באילה (פלוגה) המלכותי המכונה גם האגמה הרכובה ושימשו שומרי ראשו של המלך בקרב. כמו כן שירתו חלק מהמוקדונים בחיל הפרשים הקלים מסוג [[פרודומוי]] (סיירים רכובים) שהיו חמושים ברומח, אך מיגונם היה דל.
 
הצבא התבסס על תיאום בין חיל רגלים כבד ופרשים כבדים.{{הערה|N. G. L. Hammond,The Battle of the Granicus River, The Journal of Hellenic Studies, Vol. 100, Centennary Issue (1980) p 73}}. הרגלים הכבדים היו מסודרים במערך [[פלנקס]] צפוף ושימשו בדרך כלל ככוח רתק, שנועד לרתק את האויב לחזיתו, בעוד הפרשים הכבדים שימשו ככוח הלם נייד, שנועד להכריע את הקרב באמצעות הבקעת מערך האויב ומיטוטו. לעתים, כפי שאירע בקרב גרניקוס, תקפו הפרשים, לאחר הבקעת מערך האויב, את כוחותיו מעורפם, ודחקו אותם לכיוון הפלנקס, ששימש כסדן עליו נחת הפטיש בדמותם של הפרשים הכבדים. תפקיד חיל הרגלים הקל והפרשים הקלים היה להגן על אגפי הכוחות הכבדים ולנצל את מהירותם להטרדת האויב. אף על פי שהצבא כלל יסודות כבדים רבים, הוא היה נייד מאוד ובעל יכולת תמרון גבוהה בשדה הקרב הודות לרבגוניות בין סוגי החיילים השונים שאיפשרה גמישות רבה בהפעלת הצבא.
 
שכירי החרב מהבלקן כללו בעיקר [[תראקים]], אך גם כמות גדולה של יוונים. יוונים אלה היו במקור חברי [[הליגה הקורינתית]] שנוסדה לפני הפלישה של אלכסנדר הגדול לאימפריה הפרסית. בהתחלה שירתו היוונים מתוקף היותם בעלי ברית, אך לאחר שאלכסנדר הסכים לשחררם מהשירות, רבים התגייסו מחדש, הפעם בתור שכירי חרב.
====הלוחמה המוקדונית====
{{ערך מורחב|לוחמה בתקופה ההלניסטית}}
בקרבות סדורים, הטקטיקה המוקדונית התבססה על תיאום בין חיל רגלים כבד ופרשים כבדים.{{הערה|N. G. L. Hammond,The Battle of the Granicus River, The Journal of Hellenic Studies, Vol. 100, Centennary Issue (1980) p 73}}. הרגלים הכבדים היו מסודרים במערך [[פלנקס]] צפוף ושימשו בדרך כלל ככוח רתק, שנועד לרתק את האויב לחזיתו, בעוד הפרשים הכבדים שימשו ככוח הלם נייד, שנועד להכריע את הקרב באמצעות הבקעת מערך האויב ומיטוטו. הרגלים והפרשים הקלים סייעו בהגנה מפני קשתי האויב, הגנו על האגפים וביצעו סיורים.
 
הטקטיקה של אלכסנדר הגדול הייתה גמישה מאוד והוא התאים את עצמו לתנאים המשתנים. לפני הכניסה להודו לא נתקל צבאו בפילי מלחמה,{{הערה|אריאנוס מזכיר פילי מלחמה בצבא הפרסי בקרב גאומגלה, אך הם לא לקחו חלק פעיל בקרב}} אך הצליח למצוא שיטה שהצליחה להביס צבאות הודיים שהיו בהם פילים רבים. כמו כן, השתמש הצבא המוקדוני בתנאי השטח לטובתו. כך למשל הפך האינדוס לכביש מהיר לכיבושה של הודו - האספקה הכבדה הושטה בנהר על גבי רפסודות ענקיות ובכך הקטינה את הצורך בלוגיסטיקה מורכבת.
 
===מערכה נגד המאלים===
 
===סוף מסע המלחמה ומסעו של נארכוס===
[[תמונהקובץ:מסעו של נארכוס.PNG|שמאל|ממוזער|250px|נתיב מסעו המשוער של נארכוס]]
 
==לקריאה נוספת==
===מקורות עתיקים===
[[קובץ:Alex Sources.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המקורות לאלכסנדר הגדול]]
עיקר המקורות העתיקים על אלכסנדר נכתבו על ידי [[היסטוריון|היסטוריונים]] יוונים ו[[רומא העתיקה|רומאים]]. מקורות פרסיים כמעט שלא שרדו.{{הערה|על בעיית המקורות היוונים העתיקים העוסקים בפרס העתיקה ובפרט על העדר כמעט מוחלט של תיעוד פרסי אודות מסע אלכסנדר ראו: Ilya Gershevitch (editor) The Cambridge history of Iran vol 2, p 420 }}.
 
המקורות הראשונים שנכתבו על ידי אנשים שהכירו את אלכסנדר או התבססו על ראיונות עם עדי ראיה אבדו, למעט כמה כתובות וקטעי מכתבים בעלי מהימנות מפוקפקת. בני דורו שכתבו עליו הם: [[קליסתנס (היסטוריון)|קליסתנס]], [[תלמי הראשון]], [[אריסטובולוס מקסנדריה]], [[נארכוס]]. מקור נוסף בן הזמן הוא ספרו של [[קלייטרכוס]], שלא התלווה למסע, אך אסף מקורות זמינים רבים. המקורות העיקריים ששימשו אותו הם חיבורו של קליסתנס{{הערה|[http://www.livius.org/cg-cm/cleitarchus/cleitarchus.htm Cleitarchus<!-- Bot generated title -->]}} וראיון של עדי ראיה. עבודתו עמדה בבסיס חיבורו של [[טימגנס]], שהשפיע רבות על היסטוריונים אחרים שעבודתם שרדה. אף אחד מהחיבורים האלה לא שרד עד ימינו, אך חיבורים מאוחרים יותר מתבססים עליהם.
קיימים מקורות קדומים נוספים, אם כי דלים במידע כי שרדו מהם רק קטעים בודדים.
 
המקורות העסיקו את ההיסטוריונים המודרניים הכותבים אודות אלכסנדר. כל חיבור מציג אלכסנדר שונה המותאם לסיפור שרוצה לספר המקור העתיק. אריאנוס מתעניין בעיקר בצדדים הקרביים, קורטיוס מוציא לאור את סודותיו האפלים של אלכסנדר. פלוטרכוס לא עומד בפני סיפור נאה, ללא קשר לאור שבו הוא מציג את אלכסנדר. כל המקורות, להוציא אולי את אריאנוס, כוללים סיפורי פנטזיה שלא היו ולא נבראו.{{הערה|Waldemar Heckel, The conquests of Alexander the Great p 8}}. למרות זאת, המקורות העתיקים מספקים מידע רב ואמין ואף ניתן לצייר דמות אמינה פחות או יותר על פי הכתוב בהם.
 
===מחקרים מודרניים===
* Robin Lane Fox, ''Alexander the Great'', 1974.
* Joseph Roisman (ed.). ''Brill's companion to Alexander the Great''. Brill. 2003.
* Kaushik Roy‏Roy, India's Historic Battles: From Alexander the Great to Kargil, Permanent Black, 2004
 
</div>