הבדלים בין גרסאות בדף "חכם באשי"

הוסרו 13 בתים ,  לפני 4 שנים
קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים
מ (שוחזר מעריכות של 46.117.244.144 (שיחה) לעריכה האחרונה של Mbkv717)
(קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים)
[[תמונהקובץ:Alepporabbiwithsecretary.jpg|שמאל|ממוזער|220px|הרב הראשי יעקב שאול דוויק, החכם באשי של העיר [[חאלב]] ב[[סוריה]], 1908]]
ה'''חכם באשי''' (ב[[טורקית]]: '''hahambaşı''', {{כ}} תעתיק טורקי: הָהָמְבָּשִׁי; baş ראש או מנהיג; "ראש ה[[חכם|חכמים]]") היה התואר שניתן ל[[רב]] הראשי של קהילה [[יהודים|יהודית]] ברחבי [[האימפריה העות'מאנית]]. ה"חכם באשי" של [[קושטא]] (איסטנבול) הוכר בצו מלכותי כרב הראשי של כלל היהודים באימפריה העות'מאנית. הוא נחשב למייצג היהודים בפני השלטון ובאמצעותו העביר השלטון את בקשותיו לכל הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה.
 
 
==היסטוריה==
משרת החכם באשי, כמשרה רשמית באישור השלטונות, נוסדה ב-[[1835]]. על הקמת מוסד החכם באשי בקושטא החליט הסולטאן [[מהמוט השני]] ב-[[1826]], והוא בא לידי מימוש בשנת [[1835]], בעת שהרב הראשי של קהילת יהודי קושטא, הרב אברהם הלוי, מונה לחכם באשי הראשון של יהודי האימפריה העות'מאנית. כוונת השלטונות העות'מאניים הייתה להחיל את הדגם הנוצרי באימפריה - לכל כנסייה הייתה הנהגה כלל-אמפריאלית, שפעלה בחסות השלטון - על הקהילות היהודיות. שני ועדים נקבעו לעמוד ליד החכם באשי - ועד גשמי וועד רוחני. הראשון היה הגוף העיקרי, בעוד זה האחרון שימש כגוף מייעץ.
 
עם הזמן מונו רבני קהילות של ערי מחוז כחכמי באשי. כך למשל, בירושלים החל מ-[[1841]], ב[[קהיר]] וב[[אלכסנדריה]] ב-1854, ב[[בגדאד]] ב-1849, ב[[מוצול]] ב-1864, ב[[דמשק]] וב[[חאלב]] ב-[[1865]], ב[[חברון]] ב-1866, ב[[צנעא]] ב-1878, ב[[טבריה]] ב-[[1883]] וב[[עכו]] ב-[[1889]].
השלטונות העות'מאניים הגדירו את תפקיד החכם באשי ככזה המשלב בין הסמכות החילונית וזו הדתית. איחוד שתי פונקציות ההנהגה במשרה זו גרם לכך שמהר מאוד איבד מוסד החכם באשי את מקומו בהיררכיה הדתית, מאחר שהתככנות של המינויים הפוליטיים במסגרת מוסד זה העיבו על הסמכות הרוחנית. לכן קרה, לא אחת, שמי שנבחר לתפקיד החכם באשי לא היה הגדול בתורה בקרב הקהילה, ואף לעתים כלל לא השתייך לשורה הראשונה של תלמידי החכמים באותו מקום. כתוצאה מכך נוצר לעתים מתח רב בין מוסד החכם באשי ובין ההנהגה הדתית המסורתית. ישנה גישה שטוענת כי מלכתחילה תפקידו של החכם באשי היה חילוני-פוליטי-מנהלי מובהק ולא רוחני-למדני-מוסרי.
 
לעתים מונה בקהילות השונות חכם באשי שהגיע מקהילות אחרות. כך למשל, ב-1876 הגיע הרב [[יצחק שאול]] מאיסטנבול למלא את תפקיד חכם באשי ב[[צנעא]]בצנעא, והרב [[רפאל קצין]] מחאלב מונה ב-[[1847]] לחכם באשי ב[[בגדד]]. היו רבנים ששימשו כחכם באשי ביותר מקהילה אחת. כך היה הרב [[אליהו בכור חזן]] שהיה ירושלמי במקורו, ושימש כחכם באשי ב[[טריפולי (לוב)|טריפולי]] (1875 - 1888) ולאחר מכן באלכסנדריה (1889 - 1908). לעתים הייתה פעולת החכמים ה"מיובאים" מוצלחת, ולעתים עוררו קשיים ופולמוס רב. כך היה המקרה של הרב יצחק שאול, שבא ל[[צנעא]]לצנעא ביוזמת הקהילה, אך לא הצליח בתפקידו, ומינויו של הרב רפאל קצין שמינויו עורר פולמוס קשה בקרב הקהילה המארחת עוד מראשית המינוי. גם פעולותיהם של ארבעת הרבנים שכיהנו כחכם באשי ב[[דמשק]] בשנים 1880 - 1920 והובאו מחוץ לעיר, לא צלחה. בהיעדר בסיס פוליטי יכולתם לחולל שינויים משמעותיים הייתה מוגבלת.
 
ב־[[1842]] אוחדו תפקידי ה"חכם באשי", הרב הראשי לקושטא ונציגם הרשמי של היהודים בפני השלטון הטורקי, עם תפקידי "[[הראשון לציון]]", ששימש גם כמנהיג היהודי ב[[ארץ ישראל]] והוא נקרא בשני התארים. תפקיד זה הפך מאוחר יותר למשרת [[הרבנות הראשית|הרב הראשי הספרדי של ארץ ישראל]]. הראשון שנשא את שני התארים היה הרב [[חיים אברהם גאגין]] (אג"ן). אחריו כונו כל הרבנים הראשיים ב[[ירושלים]] בשני התארים. אין לקשר את מינוי ה"חכם באשי" בירושלים לתואר "ראשון לציון" שקדם לו בכמאה שנה.
* {{קתדרה|רחל שרעבי|המאבקים על הרבנות הספרדית ונושאי המשרה, תרס"ו-תרע"ד (1914-1906)|37.4|37, ספטמבר 1985, עמ' 122-95}}
* {{קתדרה|רבקה פלסר|למעמדו של הראשון-לציון בירושלים (תרל"ג - 1873)|52.6|52, יולי 1989, עמ' 130-125}}
* אביגדור לוי, [http://jic.tau.ac.il/moreshet/_repositoryTL15/p_tk_012.pdf הקמת מוסד החכם באשי באימפריה העות'מאנית והתפתחותו בשנות 1835-1865], עמ' 38-5638–56
 
== קישורים חיצוניים ==
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
 
 
{{חיי הקהילה היהודית}}