המצור על אשקלון (1153) – הבדלי גרסאות

הצורך להגן על תנועת עולי הרגל הנוצריים הוא שהביא לייסוד [[מסדר צבאי נוצרי]] [[מסדר אבירי היכל שלמה]], הידועים בעיקר בשם טמפלרים של [[אביר|אבירים]]ים-[[נזיר|נזירים]]ים שנוסד בשנת [[1118]] ותפקידו היה להגן על הממלכה הצלבנית ב[[ארץ הקודש]], ועל ה[[צליין|צליינים]] העולים לרגל למקומות הקדושים ב[[ממלכת ירושלים]] והביא לשינוי באופיו של מסדר ה[[הוספיטלרים]] מאגודת צדקה למסדר צבאי.

אשקלון שכונתה על ידי המוסלמים "ארוסתה של סוריה" - תמיד קוץ בצידה של ממלכת ירושלים - הציבה בעיה [[טקטיקה|טקטית]] ו[[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגית]] בפני הצלבנים. למרות שצבא מצרי לא העז שוב להתקיף את הממלכה הצלבנית וכוחם הצבאי לא נחשב כבעל משקל, לא הצליחו הצלבנים לכבוש את אשקלון. כפתרון טקטי בנו הצלבנים טבעת מבצרים מסביב לאשקלון

{{הערה|1=‏WmWm of tyre, Chronicles Book 14 Ch 22 Page 660 ‏}}

"במורד ההרים, מקום בו רואים תחיל האת המישור, בדרך בה הולכים ללוד ואשר בה מגיעים לים. פה נבנה מבצר מוצק לשמירת העולים לרגל. כי במקום הזה במעברי ההרים בין המצרים, נשקפה להולכים בדרכים סכנה רבה מן האשקלונים , שהיו רגילים לערוך כאן התקפות פתע..."

{{הערה|1=‏ויליאםויליאם מצור מצוטט ב[[יהושע פראוור]], תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, [[מוסד ביאליק]] ודביר, ירושלים 1971. , כרך א. עמוד 238 ‏}}

{{ציטוטון|כי הייתה בשטח זה גבעה נישאת במקצת, עליה שכנה כך אומרות המסורות אחת מערי פלשתים בשם גת}}{{הערה|1=‏ויליאםויליאם מצור מצוטט ב[[יהושע פראוור]], תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, [[מוסד ביאליק]] ודביר, ירושלים 1971. , כרך א. עמוד 240 ‏}}

הצלבנים השתמשו באבנים מאתרים עתיקים סמוכים ובנו מצודה בת ארבעה מגדלים והיא נמסרה לאביר בשם '''בליאן'''.{{הערה|1=‏WmWm of tyre, Chronicles Book 14 Ch 22 Page 659-661 ‏}}

שלשת המבצרים שינו את תמונת המצב ב[[דרום]] ארץ ישראל. פלישות הצבא המצרי ויציאות של לוחמים מאשקלון פחתו ולאחר זמן פסקו לחלוטין. אשקלון איבדה מיכולתה לאיים על ממלכת ירושלים ואף איבדה את העורף [[חקלאות|החקלאי]] שלה תחת איום המבצרים הצלבניים. מאידך הפכו מבצרים אלו לגרעין סביבו נוסדו [[חווה חקלאית|חוות]] ו[[כפר|כפרים]]ים בהם התיישבה אוכלוסייה מקומית - בניגוד לצלבנים הלטינים ויליאם מצור מספר{{הערה|1=‏שםשם, שם‏שם}}: "נוסדו כפרים ובתוכם משפחות מרובות ואיכרים והודות להתיישבותם נעשה השטח בטוח יותר ושפע של מזונות הועמד לרשות מקומות מרוחקים"

בעוד המצב בצפון ומזרח ממלכת ירושלים הלך והחמיר עם התעצמות כוחו של [[נור א-דין]] מחד וכישלון [[מסע הצלב השני]] מאידך, השתנה המצב הפוליטי בדרום. מצרים, נכנסה לתקופה של תוהו עם רציחתו של הווזיר אלאפדל והשלטון הפטימי מחליף וזירים על ידי תככים ורצח, והארץ מדרדרת למלחמת אזרחים. מצבה הפנימי של מצרים קרץ לצלבנים והם הדקו את אחיזתם ואת טבעת החנק סביב אשקלון. בשנים [[1149]] - [[1150]] הקים המלך הצלבני [[בלדווין השלישי, מלך ירושלים]] מבצר ב[[עזה]]. המבצר נמסר לידי מסדר הטמפלרים.{{הערה|1=‏WmWm of tyre, Chronicles Book 17 Ch 12 Page 775 ‏}}

[[חיל ים|צי]] צלבני של 15 אוניות סגר את אשקלון מהים - המקורות הצלבניים ובראשם [[ויליאם מצור]] לא מפרטים את מקור הצי הצלבני - אחד מהמעטים המוזכרים לאורך ההיסטוריה הצלבנית (בניגוד לציים של ערים [[איטליה|איטלקיות]]). כן מוזכר כי אוניות של עולי רגל שעגנו ביפו נקנו בפקודת מלך ירושלים פורקו או שניטלו מהן [[תורן (ימאות)|תרנים]] לצורך הקמת מכונות מצור.

כחמישה חודשים אל תוך המצור, הופיע צי מצרי בן 70 אוניות במעגן אשקלון והדף ללא קרב את הצי הצלבני הקטן. מחווה זו הייתה היחידה שמצרים הציעה כעזרה לאשקלון. לאורך כל המצור השתוללה מלחמת אזרחים במצרים שמנעה מעזרה אפקטיבית מלהגיע לאשקלון. לאחר סדרה של תככים ורציחות בחצר האמיר הפטאמי. בחודש אפריל נרצח האמיר בעצמו ובמקומו עלה לכס האמירות בנו הקטין אל-פאיז. אנשי החצר פנו בבקשת עזרה למפקד הצבאי של מצרים התיכונה שעלה עם צבאו על [[קהיר]]. הקושרים ברחו לכוון סוריה אולם בדרך נתפסו על ידי סיור צלבני ונמכרו על ידי הטמפלרים לשלטון בקהיר. שם כילו נשות החצר את חמתן בקושרים והם נתלו בשער העיר.{{הערה|1=‏ [[יהושע פראוור]], תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, [[מוסד ביאליק]] ודביר, ירושלים 1971. , כרך א. עמוד 312 ‏}}

בספרו תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל מציין פרופסור [[יהושע פראוור]]{{הערה|1=‏ שם, עמוד 314‏314}} כי בעיר הייתה קהילה יהודית גדולה, עם בית דין משלה, שכללה פליטים מערים אחרות ב[[ארץ ישראל]] שברחו מאימת השלטון הצלבני. קהילה זו נצטרפה לפליטים המוסלמים שיצאו מאשקלון בלווי [[פרש (מקצוע)|פרש]]ים צלבנים עד ל[[אל עריש]].

נפילת העיר הכתה גלים במצרים ובסוריה, לאחר חמישים שנות לחימה בחזית ה[[אסלאם]] והתגוננות כנגד מתקפות צלבניות נרקמו אגדות על גבורת אנשי אשקלון וכתרים נקרשו לחוזק ביצוריה. נפילתה של העיר סימנה את שפל המדרגה אליו הגיע מצרים והקרינה על [[ארצות האסלאם]] כולן. [[דמשק]] שילמה [[מס]] - [[דמי חסות]] לצלבנים והמצרים הצטרפו לתשלום מתוך הכרה כי אין בכוחם להתנגד לצלבנים{{הערה|1=‏שםשם, עמוד 316‏316}}