|
:הסרט, כ"פלישת חוטפי הגופות" בזמנו, הוא ראי לתקופתו. הסרט מקדם ערכים של אמריקה השמרנית והימנית - האדם היחיד הלוקח את החוק לידיו במקום בו החוק אינו יכול לעזור, היה תגובה ל"תרבות הנגד", ה[[היפים|היפית]], השמאלנית וה[[ליברליזם|ליברלית]]. ניתן לנתח את הסרט על רקע [[מלחמת וייטנאם]] בה עמדו אז האמריקנים בפני תבוסה, כאשר הדרישה הימנית הייתה להמשיך את המלחמה עד הסוף ובכל האמצעים, בעוד שהשמאל דרש לסיים את המלחמה ולהחזיר את החיילים הביתה. עמדתו של "הארי המזוהם" בשאלה זו נראית ברורה ומובנת מאליה.
* '''[[צ'ארלי וריק]]''' ([[19721973]]) - סרט זה הוא לכאורה [[סרט פשע]] שגרתי, אך הוא מכיל את כל האלמנטים שהביאו לסיגל את הצלחתו. הסרט הוא בעל עלילה מותחת, ערוך היטב, ומלא בדמויות קשוחות, שפה בוטה, וסצנות של אלימות ורצח. מוזיקת הרקע שהלחין [[לאלו שיפרין]] (שהלחין [[פסקול]]ים לסרטים רבים של סיגל, וידוע בזכות נעימת הרקע לסדרה "[[משימה בלתי אפשרית]]") תורמת אף היא לאווירת הסרט. עלילתו של הסרט עוסקת בחבורת [[שודד]]ים, אשר לאחר ששדדו [[בנק]] קטן בעיירה נידחת, הסתבר כי הבנק שימש כתחנת [[הלבנת כספים]] של ה[[מאפיה (פשע מאורגן)|מאפיה]], ועל השודדים למצוא דרך להימלט מהמאפיה ולשמור את הכסף לעצמם. בסרט משחקים מספר שחקנים שנתפסו כ"קשוחים" הוליוודיים ([[אנדרו רובינסון]] אשר גילם את הרוצח ב"הארי המזוהם", [[ג'ו דון בייקר]] ו[[ג'ון ורנון]]), והוא זכור במיוחד בשל משחקו של [[וולטר מתאו]] בתפקיד הראשי: מתאו מגלם [[טייס]]-ריסוס אשר עבר הסבה לשוד בנק, וסיסמתו, הן כטייס והן כשודד, היא "אחרון העצמאיים" (The last of the independents); הוא מכניס לתפקיד את ההומור והציניות המאפיינים אותו, המשתלבים בצורה טובה עם סגנון הבימוי של סיגל.
==קישורים חיצוניים==
|
