הרכבה (בוטניקה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (מסוי)
הרחבתי בתיאור המסביר מה היא הרכבה, ותיקנתי טעויות ברשימה המונה את סוגי ההרכבות.
שורה 1:
[[קובץ:Pflanzenveredelung.jpg|ממוזער|שמאל|250Px|הרכבה]]
'''הרכבה''' היא פעולה בה מרכיבים [[ענף (בוטניקה)|ענף]] אשר מצויים עליו אברי ריבוי (כגון עיניים), על ענף ממין אחר, מאותה משפחה של עציםצמחים. הענף העליון - נקרא רוכב. {{עוגן|כנה}}הענף שעליו מרכיבים - נקרא כנה. הרוכב המורכב על הכנה מתאחה עמה, והופך להיות כאחד הענפים של הגזע. פעולת ההרכבה נפוצה במיוחד בקרב עצים, ועצי פרי ופרט, ובנוסף מינים חד שנתיים שונים לרבות ירקות.
 
שימוש נפוץ של הרכבה הוא כדי לתת לצמח תכונות שתלניות טובות יותר, ו[[פרי|פירות]] בעלי תכונות רצויות. בצמח המורכב (״התוצר הסופי״), יהיו תכונות הפרי כשל פירות הרוכב, והתכונותותכונות העמידות של הצמח בקרקע, כגון עמידותו למחלות ולמזיקים, כושרו לקלוט חמרי מזון ו[[מים]] מן האדמה, ועמידותו לתנאי [[קרקע]] שונים -כשל תכונות הכנה. תכונה חשובה נוספת, שבהן הצמח מושפע מהכנה, היא עוצמת הצימוח וכמות הפרי על העץ. יוצאים מכלל זה מינים של פירות [[הדרים|הדר]], שתכונת הפרי מושפעת גם מהכנה.
 
ההרכבה דורשת התאמה מסוימת בין המינים המורכבים. במקרה שההתאמה אינה מושלמת, העץ לא יתאחה כראוי, והוא עשוי להישבר עם עליית משקל העץ. תכונת התאמה זו, הנקראת שארות, היא אחד הגורמים העיקריים בבחירת הכנה. מינים שונים לחלוטין של צמחים לא ניתנים להרכבה אחד עם השני ולמעשה לא ״יתחברו״ לעולם.
 
הכנה היא בדרך כלל מין מיוחד מאותה המשפחה, שהוא בעל תכונות המתאימות להרכבה. במשפחות צמחים מסוימות, ישנם עשרות כנות שונות המתאימות למיני פרי שונים, ולתכונות קרקע ו[[אקלים]] שונות. לעתים מרכיבים על כנות מזריעיםמ״זריעים״ - שתילים שצמחו מזרעי העץ ולא מענפים.
 
השימוש העיקרי היום בהרכבות הוא לשתי מטרות:
# ייצור שתילים רצויים במשתלות (בעיקר עצי פרי ושתילי ירקות).
# החלפות זן, מחליפים זנים שנתיישנו בשוק, בזנים חדשים ומבוקשים.
 
בדרך כלל ההרכבה מתבצעת במשתלה, לעתים עוד לפני [[שורש (בוטניקה)|השרשת]] ה[[ייחור]], אך אפשר להרכיב גם על עץ בוגר במטע, בדרך כלל כשמתעורר צורך להחליף זן במטע, או לרענון עצים מבוגרים שתנובתם ירדה. ההרכבה על עצים בוגרים נעשית בעיקר ב[[חורף]],באביב כשהעץ בתרדמה, אך בשנים האחרונות פותחו שיטותמתעורר להרכבהמתרדמת בקיץהחורף. למעשה אין הגבלה היום כמעט על מועדי ההרכבה, והכל תלוי בסוג העץ. הדרים נוהגים להרכיב באביב, [[נשיר]]ים נוהגים להרכיב עם ההתעוררות סמוך לט'ו בשבט, מנגו אבוקדו ועצים סוב טרופיים מרכיבים בקיץ.
 
ישנן מספר שיטות הרכבה, הנפוצות ביותר הן:
*'''הרכבת סדק''' - סודקים את הכנה, נועצים בסדק רוכב אחד או שנים, שבסיסיהםשבסיסו חתוכיםחתוך בצורת טריזהאות v. שיטה זו היא הנפוצה ביותר בהרכבה על עצים בוגריםצעירים. שיטה זו מוצלחת במיוחד בהרכבת עצי פרי סובטרופים וטרופים והיא ניתנת ליישום גם על ענפים לא מעוצים לחלוטין - כלומר הענפים הצעירים והרכים ביותר. הרכבת סדק ניתנת ליישום על כל ענף שעוביו לא יעלה על סנטימטר וחצי.
*'''הרכבת ראש''' - בניגוד להרכבת סדק, הרכבת ראש נעשית על ענפים מעוצים בלבד. את הרוכבים חותכים בצורה זהה להרכבת הסדק, אולם מיקום ואופן נעיצתם בכנה שונה. בהרכבת ראש נועצים את הרוכבים בין ה״קליפה״ ל״עצה״. (לכן נדרש ענף מעוצה, בעל קליפה הניתנת להפרדה מעצה). הרכבת ראש תעשה על ענפים מעוצים בעובי מינימלי של סנטימטר וחצי.
*'''הרכבת ראש''' - החליפה למעשה את הרכבת הסדק. לא סודקים את הכנה, אלא נועצים כמה רוכבים בחתכים מיוחדים. את הרוכבים מצפים היום בסרט פלסטי רך ומתכלה, פאראפילם. לאחר שפורצות עיני הרוכב, הן מבקיעות לעצמן דרך הפארפילם. ההידוק והקשירה נעשים היום בעזרת סרטי פלסטיק מיוחדים.
*'''הרכבת כתר''' - למעשה זו הרכבת ראש. ההבדל הוא שבהרכבת כתר מרכיבים יותר מרוכב אחד. הדבר דומה למראה ״כתר״. הרכבת כתר ניתנת ליישום רק על ענפים עבים (לפחות שני ס״מ). וכלה בענפים בוגרים בעובי 40 ס״מ ויותר.
*'''הרכבת אומגה''' - בוחרים כנה ורוכב בעלי אותו עובי, חותכים אותם בצורת האות Ω על ידי מכונה מיוחדת, כשחיתוך הרוכב בולט, וחיתוך הכנה שקוע. מכניסים את בליטת הרוכב בשקע שבכנה (ישנן מכונות שחותכות ומכניסות בו זמנית), וקושרים. הרכבה זו משמשת בעיקר להרכבת ייחורים לפני השרשהגפנים, במשתלה. יתרונה העיקרי הוא בכך שהכנה והרוכב מחוברים חזק, ואין חשש שהם יפרדו לפני האיחוי.
*'''הרכבת עין''' - מקלפים חלק מקליפת הכנה, מכניסים תחת הקליפה עין מהצמח הרוכב, סוגרים את הקליפה וקושרים. יש גם חידושים בהרכבת העין: במשתלות ובאופן נסיוני גם בעצים בוגרים, מדביקים היום את העין הרוכבת בעזרת שרפים דביקים, ללא צורך בקשירה. השרפים הדביקים חוסכים עבודה רבה.
*'''הרכבת עין''' - קימים שני סוגים של הרכבת עין. ״הרכבת תלאי״ - מקלפים חלק מקליפת הכנה בצורת ריבוע, ומחליפים אותה בריבוע תואם שנחתך מענף רוכב, המכיל עין בודדת. הרכבת צ׳יפ״ - חותכים חתיכה שלמה מהרוכב המכילה עין אחת, ומחדירים אותה לכנה. החיתוך דורש מיומנות מסויימת. הרכבת עין נחשבת לקשה יותר.
*'''הרכבת אלכסון''' - חוטבים את הכנה והרוכב באלכסון, מצמידים וקושרים.
*'''הרכבת אלכסון''' - חוטבים את הכנה והרוכב באלכסון, מצמידים וקושרים. בדומה להרכבת סדק, הרכבת זו ניתנת ליישום על ענפים דקים בלבד. הרכבת אלכסון אינה מומלצת, מאחר והרכבת סדק מוצלחת יותר.
*הרכבת צד, הרוכב נחתך באופן זהה להרכבת סדק, ונתחב לחתך אלכסוני הנעשה בכנה. יתרון משמעותי בהרכבה מסוג זה הוא שההרכבה לא דורשת לחתוך לשתיל את עליו וענפיו המקוריים. (דבר העשוי להרוג את השתיל)
 
סוג אחר של הרכבה הוא '''הרכבת תמך'''. הרכבת תמך משמשת בעיקר במיקרים ש[[גזע (עץ)|גזע]] העץ נחלש, עקב מחלה או כרסום. במקרה כזה, נוטעים שתיל נוסף סמוך לגזע העץ הבוגר ומכניסים את קצהו העליון תחת קליפת העץ הבוגר. לאחר זמן, יעשה השתיל הצעיר לגזעו העיקרי של העץ.
 
לאחר ההרכבה יש לקשור את הכנה לרוכב, ולכסות את המקומות החשופים בעץ, בחומר הנקרא כופר. הכופר נמס בחום, והוא מיושם כשהוא חם אך לא רותח. בסוגים מסוימים של כופר, ישנם חומרים המזרזים את האיחוי וההשרשה ומעכבים את צימוח הענפים, כדי שיהיה לעץ זמן וכוח להתאחות.
 
פאראפילם (parafilm) הוא חומר נמתח העשוי משאווה הנפוץ מאוד בהרכבות קיום. את הרוכבים מצפים בסרטי פאראפילם. לאחר שפורצות עיני הרוכב, הן מבקיעות לעצמן דרך מבעד לפארפילם. הפאראפילם תורם להצלחת הרכבה, בכך שהוא מעין ״כלוב ללחות״, הוא מאפשר כניסת אוויר, אך מונע מעדי המים לצאת, ולכן לא מאפשר לענף להתייבש. ענף העטוף כיאות בפאראפילם, יוכל להשאר בחיים שבועות רבים. הדבר מאפשר להרכבה לפרוץ גם לאחר שלושה חודשים ויותר.
 
== תולדות ההרכבה ==