ישיבת חכמי לובלין – הבדלי גרסאות

ה[[ישיבה]] הוקמה כדי להחזיר את עטרת העיר לובלין ליושנה, כמרכז חשוב של לימוד תורה בפולין, ובמיוחד כדי לשחזר את גדולתה של [[ישיבת לובלין|הישיבה]] החשובה שהוקמה בלובלין ב-[[1515]]. המשגיח הרוחני של הישיבה היה רבי [[אברהם שמעון הלוי אנגל-הורוביץ|שמעון מזליחוב]]. עם מותו של רבי מאיר שפירא בשנת [[1933]] מונה הרב [[אריה צבי פרומר]] לראש הישיבה ושימש בתפקיד עד לפיזורה על ידי הנאצים בשנת [[1939]], כנשיא הישיבה מונה רבי [[משה פרידמן]] [[חסידות בויאן|האדמו"ר מבויאן-קראקא]].

בניין הישיבה תוכנן בסגנון "אוריינטלי"[[אדריכלות אקלקטית|אקלקטי]] הכולל מאפיינים מזרחיים על ידי ה[[אדריכל]] אגנור שמולקובסקי. בעת הקמתה הייתה הישיבה מן המפוארות שבפולין. ייחודה היה בכך שהיא סיפקה את כל צורכי התלמידים, לרבות אוכל ולינה, והם לא היו צריכים להיסמך על בעלי בתים בסביבה כפי שהיה נהוג עד אז. בישיבה למדו כ-400 תלמידים והיא שכנה בבניין מפואר בן שש קומות. עיקר לימוד הישיבה היה ב[[סדר קודשים]] ואף היה בישיבה דגם של [[בית המקדש]] לצורכי לימוד.

אחרי [[השואה]] הקים רבי [[שמואל הלוי ווזנר]] ישיבה בעלת אותה שם, "[[ישיבת חכמי לובלין (בני ברק)|ישיבת חכמי לובלין]]" בעיר [[בני ברק]], לזכרה של הישיבה המקורית. בית ספר יסודי בשם זה הוקם ב[[דטרויט]] שב[[מישיגן]].