התקופה הפרסית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

=== שיבת ציון ===

{{הפניה לערך מורחב|שיבת ציון}}

בשנת [[538 לפנה"ס]] פרסם כורש מלך פרס את קריאתו שזכתה לכינוי "[[הצהרת כורש]]" שבה, בין השאר, הרשה ליהודים שיצאו ל[[גלות בבל]] לשוב לארץ ישראל ולהקים בה [[אוטונומיה]] יהודית.

זמן מה לאחר מכן התחילה העלייה הראשונה של גולים לארץ ישראל ובראשה עמד [[ששבצר]] "הנשיא ליהודה"{{הערה|{{תנ"ך|עזרא|א|ח}}}}, המכונה גם "פחה"{{הערה|{{תנ"ך|עזרא|ה|יד}}}}. תואר הכבוד "הנשיא ליהודה" היה הגרסה העברית הפנימית למעמדו הרשמי כמושל יהודה ("פחה") מטעם מלך פרס. לאחר תקופה קצרה נתמנה במקומו [[זרובבל בן שלתיאל]], נכדו או נינו של [[יהויכין]] מלך יהודה, שהיה גם הוא "פחת יהודה"{{הערה|{{תנ"ך|חגי|א|א}}}} ועלה באחד הגלים הראשונים של השבים, ואולי אף בגל שבראשו עמד ששבצר, יחד עם [[הכהן הגדול]] [[יהושע בן יהוצדק]].

=== פחוות יהודה ===

{{הפניה לערך מורחב|יהוד מדינתא}}

יהודה הייתה מחולקת למחוזות-משנה, שנקראו פלכים, ובראשם עמדו שרי הפלך. הפלך של ירושלים, למשל, חולק לשניים ובתקופת נחמיה עמדו בראשו "שרי חצי פלך". העובדה ששרי הפלכים היו יהודים מעידה על כך שהניהול המקומי של יהודה היה בידי תושביה. לאוטונומיה של היהודים היו גם מוסדות עצמאיים: משרת [[הכהן הגדול]], שחשיבותו גדלה משבטלה המלוכה, וכן גם גופים נוספים כמו "אספת העם", "החורים והסגנים" (או "חורי היהודים") שהיוו את "[[מועצת הזקנים]]", "ה[[כנסת הגדולה]]" וה"סופרים".{{הערה|שם=רפפורט 57-50|אוריאל רפפורט, '''תולדות ישראל בתקופת הבית השני''', חלק ראשון, פרק ד': ארץ־ישראל באימפריה הפרסית, עמ' 57-50.}}

 

 

== האוכלוסייה הלא יהודית ==

=== פיניקים ===

ב{{ה|גליל}} לא נתגלו ממצאים כתובים מהתקופה הפרסית ואי אפשר לקבוע את זהותה של האוכלוסייה המקומית לפי המקורות הספרותיים. כלי החרס וממצאים אחרים שנתגלו בגליל מחוף הים ועד דן, חצור ובית ירח, זהים ברובם לאלה שנמצאו ב[[מישור החוף]] ושונים מאלה שנמצאו בהרי יהודה ושומרון. ייתכן וניתן להסיק מכך שאוכלוסיית הגליל הייתה מורכבת בתקופה הפרסית ברובה מ[[פיניקים]], או לפחות תחת השפעתם התרבותית. שלושת ישובי החוף החשובים של הצפון - [[אכזיב]], [[עכו]] ו[[שקמונה]], ככל הנראה הופרדו מהגליל וייתכן נמסרו לחסות מלכי צור. גם האזור מדרום לעכו ועד [[הכרמל]] היה נתון לחסות צור.{{הערה|פרופ' אפרים שטרן, '''ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך שני, חלק ג: 1. הרקע הגאוגרפי־היסטורי של ארץ־ישראל בתקופה הפרסית, עמ' 234.}}