קרב קדש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ronikh (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Yoav Nachtailer (שיחה | תרומות)
עריכת הערות השוליים
שורה 23:
| ראש מדינה שני =
| מפקד שני=[[מוותליש השני]]
| כוח שני=לפי מקורות מצריים: 3,700 מרכבות (כ-11,000 לוחמי מרכבות), כ-40,000 חי"ר{{הערה|Mark Healy p22p. 22}}{{ש}} ייתכן שמספרם היה נמוך בהרבה ולא עלה על 15,000 חיילים (חי"ר ולוחמי מרכבות ביחד){{הערה|Antonio Santosuosso, p. 437}}
| צד שני-אבידות=לא ידוע
| הערות=
| מפה=
}}
'''קרב קדש''' היה קרב גדול בין צבאות [[מצרים העתיקה|מצרים]] ו[[האימפריה החיתית]], שהתרחש בסוף מאי או סוף יוני סביב [[1274 לפנה"ס]] לפי [[כרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק|הכרונולוגיה הנמוכה של המזרח הקרוב הקדום]] (תאריכים אפשריים נוספים הם שנת 1300 או 1286 לפנה"ס), בסמוך לעיר [[קדש (ארנת)|קדש]].{{הערה|שם=ah|1=. ראו לפי Antonio Santosuosso, p. 429.}} הקרב היה שיאו של מסע מלחמה מצרי, שנועד להכריע מחלוקת ארוכת שנים בין מצרים לבין האימפריה החתית סביב השליטה ב[[לבנון]] וב[[סוריה]] הדרומית ובדרכי המסחר שעברו בהן. הקרב הסתיים, אמנם, ללא הכרעה [[טקטיקה|טקטית]], אך הניצחון ה[[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגי]] במלחמה היה של החתים, ו[[רעמסס השני|רעמסס]] נאלץ לחזור למצרים. בסופו של דבר, הצדדים חתמו על [[הסכם השלום החיתי - מצרי|הסכם שלום]] כ-16 שנה אחרי פרוץ מעשי האיבה.
 
הקרב, שהתרחש באזור שנמצא היום בדרום-מערב [[סוריה]], היה הראשון בהיסטוריה האנושית שנותר בידינו תיעוד מפורט שלו שנכתב על ידי שני הצדדים. קיים, אמנם, תיעוד של קרבות נוספים מהעת העתיקה, חלקם מוקדמים לקרב קדש, אך רק תיעוד הקרב הזה נותן תמונה מלאה פחות או יותר של הערכות הצבאות, מהלכים טקטיים וסדר השתלשלות אירועים מפורט. הקרב גם נחשב אחד מקרבות המרכבות הגדולים בהיסטוריה, אם לא הגדול מכולם, משום שהשתתפו בו אלפי מרכבות משני הצדדים.
שורה 36:
===מצרים===
{{הפניה לערך מורחב|מצרים העתיקה}}
אחרי גירוש ה[[חיקסוס]] הקימו המצרים [[אימפריה]] שהשתרעה ממצרים עד סוריה, [[פניקיה]] ו[[ארץ ישראל]]. אזור זה היה בעל חשיבות כלכלית רבה בעולם העתיק כי דרכו עברו דרכי ה[[מסחר]] בין מצרים ל[[מסופוטמיה]] ובין מצרים ל[[אסיה הקטנה]]. אזורים אלו מתאפיינים בפוריות רבה, עניין בעל חשיבות ממדרגה ראשונה בעולם העתיק. העיר קדש (קינזה בהגייה החתית) שכנה בעמק בעל חשיבות אסטרטגית, דרכו עברו דרכי המסחר. הטראומה שגרם הכיבוש החיקסוסי גרמה לכך שמצרים שאפו לקיים שליטה ישירה בכנען ואף מעבר לו כדי למנוע פלישה דומה בעתיד.{{הערה|Antonio Santosuosso, p. 426}}
 
האימפריה המצרית חלקה את גבולה הצפוני והצפון-מזרחי עם ממלכת [[מיתני]]. מיתני הייתה ממלכה חזקה ששטחה כלל את רובה של [[סוריה]], חלקים מ[[טורקיה]] וחלקים גדולים מצפון [[עיראק]] של היום. מיתני הוכרעה על ידי החתים כמה עשרות שנים לפני קרב קדש. נפילתה של מיתני ומדינות קטנות נוספות חשפה את מצרים לחיכוך עם האימפריה החתית הגדולה. משנפלה מיתני, נפלו גם המדינות הקטנות בסוריה תחת העול החתי. גם מצרים איבדה את הטריטוריות שלה (כולל קדש) בסוריה הדרומית בתקופת שלטונו של [[אחנתון]], שהעדיף להתרכז בבעיות פנים והזניח את ענייני החוץ. לאחר מותו של אחנתון שקעה מצרים במערבולת פנימית, ולא התפנתה להשבת השטחים שאבדו לה בסוריה.
 
בתקופת שלטונו של [[סתי הראשון]] התאוששה מצרים מהמערבולת הפנימית שבה הייתה נתונה, ייצבה את שלטונה בנחלותיה הצפוניות, שלטון שהתרופף בדור הקודם, והחזירה לשליטתה את אזור סוריה הדרומית. נראה שגם קדש הייתה נתונה תחת מרות מצרית.{{הערה|שם=Hans71|1=Hans Goedicke, p. 71}} שליטה מצרית על העיר הציבה איום ממשי על גבולה הדרומי של האימפריה החתית. לא ברור מן המקורות מדוע שליט קדש ניתק עצמו מן המצרים והעביר את תמיכתו לחתים, אך כנראה שיד החתים הייתה בדבר והם תמכו בשליט קדש או הבטיחו לו את תמיכתם.{{הערה|שם=Hans71}}
 
שנים אחדות לאחר מותו של סתי החליטו החתים להחזיר לעצמם את השליטה בדרכי המסחר של סוריה הדרומית. הם הצליחו לספח את העיר קדש, ששכנה במיקום אסטרטגי באזור, ו[[ממלכת אמורו]], שישבה באזור, קיבלה את השליטה החתית בברכה. מלכי האמורו קיוו שהמלחמה שלבטח תפרוץ בין שתי האימפריות הגדולות על השליטה בדרכי המסחר תיטיב עמם, בכך שתחליש את שתיהן. רעמסס השני, ה[[פרעה]] החדש, לא הסכים, כצפוי, לחידוש ההשפעה החתית בסוריה הדרומית, ובשנה החמישית למלכותו גייס את צבאו ויצא צפונה במטרה להשיב את קדש לשלטון מצרים. בעיר זו, החולשת על דרכי המסחר באזור, רצה רעמסס לבסס את שלטונו.
שורה 69:
המרכבות המצריות היו קלות תנועה ואוישו על ידי שני אנשי צוות בלבד – נהג וקשת. המצרים לא השתמשו ברומחים ולא הסתערו על האויב במטרה לשבור את שורותיו, אלא העדיפו לחוג סביבו ולפגוע באנשיו באמצעות מטחי חצים מטווח קצר. בדומה למרכבות החתיות, רק הקשת היה מוגן בשריון קשקשים ואילו הנהג נאלץ להסתפק במיגון עשוי מבד עבה או שלא היה מצויד כלל במיגון. על מנת לספק לו הגנה כלשהי, הוא צויד ב[[מגן]] עץ גדול. מלבד נהיגה במרכבה, הוא אמור היה להגן במגינו גם על הקשת שלצידו.
 
בנוסף לגייסות הרגילים, הצבא המצרי שנטל חלק בקרב קדש כלל כוח נוסף שנקרא בפיהם "נערין" או "נערן". מקורו, הרכבו וגודלו של כוח זה אינם ידועים, אך בגלל אופיו ה[[שפות שמיות|שמי]] של השם, סוברים חלק ניכר מהחוקרים שמדובר ביחידה של שכירי חרב מ[[כנען]] או יחידה של אחת מהממלכות ה[[ואסל]]יות של מצרים בכנען, שסופחה לצבא המצרי. פירוש המילה "נערין" הוא "בחורים צעירים". שם זה לא היה מקובל בצבא מצרים והגייסות העיקריים נקראו על שם האלים השונים. עקב שתיקת המקורות המצריים הוצעו שלל תאוריות למקורו של הכוח הזה. אחדים טוענים שהוא היווה חלק מגיס סת, אחרים טוענים שמדובר בבעלי ברית כנענים. סברות אחרות הן שמדובר ביחידה עילית מצרית, או חלק מגיס אמון. כל אלה הן השערות בלבד, ניתן לומר בוודאות רק שהייתה זו יחידה שלחמה היטב בקרב קדש, וקבעה במידה רבה את גורל הקרב.{{הערה|לפירוט אודות הדעות השונות ראו: Alan R. Schulman, The Nʿrn at the Battle of Kadesh שגם מציג את עמדתו בסוגיה זו}}{{הערה|Hans Goedicke, p. 80 טוען למשל שמדובר במתיישבים צבאים מבני [[חבירו]] שגויסו לצבא המצרי}}
 
המצרים גייסו את כל צבא השדה למערכה: כל ארבעת הגייסות המצריים לקחו חלק במסע המלחמה של רעמסס. עליהם הוסיפו שכירי חרב רבים (ה[[שרדנה]] מוזכרים במפורש ב[[סטלה]] מ[[טאניס]]) וחייבו את השליטים הווסאלים של כנען לשלוח להם כוחות צבא.{{הערה|Hans Goedicke, p. 72}}
 
==הקרב==
שורה 84:
לפי המקורות המצריים, שני רועי הצאן נשלחו בכוונה על ידי המלך החיתי כדי להטעות את המצרים. למעשה הצבא החתי נמצא במרחק קצר מכוח החלוץ המצרי וחנה בגדה המזרחית של האורונטס ממזרח לתל קדש. למחרת בבוקר תפסו המצרים שני סיירים חתים, ולאחר שעינו אותם, הם סיפקו להם מידע מדויק בדבר המיקום והכוונות של האויב. בדרך זו גילו המצרים כי הצבא החתי חונה במלוא עוצמתו קילומטרים אחדים מזרחית אליהם. בכל אותה העת, החתים מודעים לנוכחות הצבא המצרי בקרבתם ועוקבים אחרי תנועותיו. משנודע הדבר לרעמסס, הוא כינס התייעצות בה נזף קשות במפקדיו הבכירים על המחדל המודעיני, והחליט לשגר מיד שליחים לגייסות העורפיים שלו, כדי להורות להם לנוע במהירות צפונה ולחבור לכוח החלוץ. למרות הסכנה, נשאר רעמסס במחנהו ולא ניסה לסגת דרומה אל מעבר לאורונטוס.
 
הגיס של רע היה הקרוב ביותר לכוח החלוץ של רעמסס. עם שחר הוא החל בתנועה לכיוון מחנהו של פרעה, שנמצא כ-10 קילומטרים צפונית לו. הגיס חצה את האורונטס והתנהל בשדרת מסע שאורכה כארבעה ק"מ. נהר האורנטס רחב מכדי לאפשר לכוח גדול לחצות אותו במהירות. לכן החתים העבירו מבעוד מועד כוח, שכלל אלפי מרכבות, לגדה המערבית של הנהר, והציבו מארב לכוח המצרי בחורשה ליד אחד מהיובלים של האורונטס, הידוע בשם "אל מוקדיה".{{הערה|Hans Goedicke, p. 76}} נראה כי המארב הוצב כקילומטר מזרחית לנתיב ההתקדמות של גייס רע וכלל את מרבית המרכבות החתיות (2,500 מרכבות מתוך 3,500) (חלק מהמקורות חולקים על מספר זה, ששאוב מתוך תעודות מצריות, ומעריכים שהכוח החתי היה קטן יותר). שדרת המסע המצרית הופתעה לחלוטין מהמתקפה החתית, והמרכבות המצריות לא הספיקו לצבור תאוצה לפני שנשטפו על ידי הכוח התוקף. המרכבות החתיות התנגשו במלוא המהירות במרכז השדרה המצרית, רמסו את הרגלים המצריים המופתעים, וערכו בהם טבח. החיילים שלא נהרגו בהתקפה הראשונה נתקפו בהלה והתחילו לנוס על נפשם.
 
===הקרב בתוך המחנה המצרי===