קרב קדש – הבדלי גרסאות

| כוח שני=לפי מקורות מצריים: 3,700 מרכבות (כ-11,000 לוחמי מרכבות), כ-40,000 חי"ר{{הערה|Mark Healy p22p. 22}}{{ש}} ייתכן שמספרם היה נמוך בהרבה ולא עלה על 15,000 חיילים (חי"ר ולוחמי מרכבות ביחד){{הערה|Antonio Santosuosso, p. 437}}

'''קרב קדש''' היה קרב גדול בין צבאות [[מצרים העתיקה|מצרים]] ו[[האימפריה החיתית]], שהתרחש בסוף מאי או סוף יוני סביב [[1274 לפנה"ס]] לפי [[כרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק|הכרונולוגיה הנמוכה של המזרח הקרוב הקדום]] (תאריכים אפשריים נוספים הם שנת 1300 או 1286 לפנה"ס), בסמוך לעיר [[קדש (ארנת)|קדש]].{{הערה|שם=ah|1=. ראו לפי Antonio Santosuosso, p. 429.}} הקרב היה שיאו של מסע מלחמה מצרי, שנועד להכריע מחלוקת ארוכת שנים בין מצרים לבין האימפריה החתית סביב השליטה ב[[לבנון]] וב[[סוריה]] הדרומית ובדרכי המסחר שעברו בהן. הקרב הסתיים, אמנם, ללא הכרעה [[טקטיקה|טקטית]], אך הניצחון ה[[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגי]] במלחמה היה של החתים, ו[[רעמסס השני|רעמסס]] נאלץ לחזור למצרים. בסופו של דבר, הצדדים חתמו על [[הסכם השלום החיתי - מצרי|הסכם שלום]] כ-16 שנה אחרי פרוץ מעשי האיבה.

אחרי גירוש ה[[חיקסוס]] הקימו המצרים [[אימפריה]] שהשתרעה ממצרים עד סוריה, [[פניקיה]] ו[[ארץ ישראל]]. אזור זה היה בעל חשיבות כלכלית רבה בעולם העתיק כי דרכו עברו דרכי ה[[מסחר]] בין מצרים ל[[מסופוטמיה]] ובין מצרים ל[[אסיה הקטנה]]. אזורים אלו מתאפיינים בפוריות רבה, עניין בעל חשיבות ממדרגה ראשונה בעולם העתיק. העיר קדש (קינזה בהגייה החתית) שכנה בעמק בעל חשיבות אסטרטגית, דרכו עברו דרכי המסחר. הטראומה שגרם הכיבוש החיקסוסי גרמה לכך שמצרים שאפו לקיים שליטה ישירה בכנען ואף מעבר לו כדי למנוע פלישה דומה בעתיד.{{הערה|Antonio Santosuosso, p. 426}}

בתקופת שלטונו של [[סתי הראשון]] התאוששה מצרים מהמערבולת הפנימית שבה הייתה נתונה, ייצבה את שלטונה בנחלותיה הצפוניות, שלטון שהתרופף בדור הקודם, והחזירה לשליטתה את אזור סוריה הדרומית. נראה שגם קדש הייתה נתונה תחת מרות מצרית.{{הערה|שם=Hans71|1=Hans Goedicke, p. 71}} שליטה מצרית על העיר הציבה איום ממשי על גבולה הדרומי של האימפריה החתית. לא ברור מן המקורות מדוע שליט קדש ניתק עצמו מן המצרים והעביר את תמיכתו לחתים, אך כנראה שיד החתים הייתה בדבר והם תמכו בשליט קדש או הבטיחו לו את תמיכתם.{{הערה|שם=Hans71}}

בנוסף לגייסות הרגילים, הצבא המצרי שנטל חלק בקרב קדש כלל כוח נוסף שנקרא בפיהם "נערין" או "נערן". מקורו, הרכבו וגודלו של כוח זה אינם ידועים, אך בגלל אופיו ה[[שפות שמיות|שמי]] של השם, סוברים חלק ניכר מהחוקרים שמדובר ביחידה של שכירי חרב מ[[כנען]] או יחידה של אחת מהממלכות ה[[ואסל]]יות של מצרים בכנען, שסופחה לצבא המצרי. פירוש המילה "נערין" הוא "בחורים צעירים". שם זה לא היה מקובל בצבא מצרים והגייסות העיקריים נקראו על שם האלים השונים. עקב שתיקת המקורות המצריים הוצעו שלל תאוריות למקורו של הכוח הזה. אחדים טוענים שהוא היווה חלק מגיס סת, אחרים טוענים שמדובר בבעלי ברית כנענים. סברות אחרות הן שמדובר ביחידה עילית מצרית, או חלק מגיס אמון. כל אלה הן השערות בלבד, ניתן לומר בוודאות רק שהייתה זו יחידה שלחמה היטב בקרב קדש, וקבעה במידה רבה את גורל הקרב.{{הערה|לפירוט אודות הדעות השונות ראו: Alan R. Schulman, The Nʿrn at the Battle of Kadesh שגם מציג את עמדתו בסוגיה זו}}{{הערה|Hans Goedicke, p. 80 טוען למשל שמדובר במתיישבים צבאים מבני [[חבירו]] שגויסו לצבא המצרי}}

המצרים גייסו את כל צבא השדה למערכה: כל ארבעת הגייסות המצריים לקחו חלק במסע המלחמה של רעמסס. עליהם הוסיפו שכירי חרב רבים (ה[[שרדנה]] מוזכרים במפורש ב[[סטלה]] מ[[טאניס]]) וחייבו את השליטים הווסאלים של כנען לשלוח להם כוחות צבא.{{הערה|Hans Goedicke, p. 72}}

הגיס של רע היה הקרוב ביותר לכוח החלוץ של רעמסס. עם שחר הוא החל בתנועה לכיוון מחנהו של פרעה, שנמצא כ-10 קילומטרים צפונית לו. הגיס חצה את האורונטס והתנהל בשדרת מסע שאורכה כארבעה ק"מ. נהר האורנטס רחב מכדי לאפשר לכוח גדול לחצות אותו במהירות. לכן החתים העבירו מבעוד מועד כוח, שכלל אלפי מרכבות, לגדה המערבית של הנהר, והציבו מארב לכוח המצרי בחורשה ליד אחד מהיובלים של האורונטס, הידוע בשם "אל מוקדיה".{{הערה|Hans Goedicke, p. 76}} נראה כי המארב הוצב כקילומטר מזרחית לנתיב ההתקדמות של גייס רע וכלל את מרבית המרכבות החתיות (2,500 מרכבות מתוך 3,500) (חלק מהמקורות חולקים על מספר זה, ששאוב מתוך תעודות מצריות, ומעריכים שהכוח החתי היה קטן יותר). שדרת המסע המצרית הופתעה לחלוטין מהמתקפה החתית, והמרכבות המצריות לא הספיקו לצבור תאוצה לפני שנשטפו על ידי הכוח התוקף. המרכבות החתיות התנגשו במלוא המהירות במרכז השדרה המצרית, רמסו את הרגלים המצריים המופתעים, וערכו בהם טבח. החיילים שלא נהרגו בהתקפה הראשונה נתקפו בהלה והתחילו לנוס על נפשם.