דייגו ולאסקס – הבדלי גרסאות

בשנת [[1629]] התיר המלך פליפה הרביעי, לוולסקס להגשים את חלומו ולנסוע לאיטליה, וזאת תוך שמשכורתו נשארת בעינה. ולסקס יצא לדרכו מנמל [[ברצלונה]] באוגוסט של אותה השנה, על סיפון ספינתו של המרקיז דה ספינולה, המצביא הספרדי שכבש את [[ברדה (הולנד)|ברדה]] שב[[הולנד]], אשר היה בדרכו לקחת את הפיקוד על חיל המצב הספרדי ב[[מילאנו]]. בזמן הפלגה זו שמע ולסקס את פרטי הקרב המפואר בברדה מפי המצביא עצמו, ואף רשם לעצמו את הפורטרט של המנצח, אולם התמונה המפורסמת המתארת את הניצחון - [[כניעת ברדה]], צויירה זמן רב לאחר מכן, כיוון שקרנו של המרקיז בקרב חצר המלוכה ירדה באותה תקופה. במהלך מסעו באיטליה, ביקר ולסקס ב[[רומא]] וב[[ונציה]], שם העתיק [[יצירת מופת|יצירות מופת]] של אמני ה[[רנסאנס]], ואף צייר כמה יצירות משלו בהשראת ציורים אלו.

 

 

בשנת [[1644]] נפטרה המלכה [[איזבלה השנייה]] ל[[בית בורבון]], והמלך נשא תחתיה לאישה את מריאנה מ[[אוסטריה]], אשר הפכה עד מהרה לנושא שאותו תיאר ולסקס רבות בציוריו. בתקופה זו, החל ולסקס מתאר ביצירותיו גם את יושבי הארמון פחותי המעמד, ובהם המשרתים, הנערות, הננסים, חיות המחמד וילדיה של המלכה החדשה. בתה הבכורה של המלכה החדשה היא זו המופיעה ביצירת המופת המפורסמת ביותר של ולסקס: [[לאס מנינאס]] ("הנערות"). בציור מופיע ולסקס כשעל חזהו ה[[צלב]] ה[[אדום]] של [[יעקב בן זבדי]], סמל למסדר ה[[אביר]]ים הספרדי. נהוג לומר שהצלב על חזהו של הצייר צוייר על ידי המלך בעצמו, מאחר שאת תואר האבירות הרשמי קיבל ולסקס רק כשלוש שנים לאחר יצירת התמונה, וזאת כיוון שאפילו עוצמתו של המלך לא הספיקה כדי לזרז את עבודת הוועדה שחקרה את טוהר מוצאו ועיסוקו של ולסקס, במטרה לנפק לו את תואר האבירות. ועדה זו הייתה שלב נדרש בדרך לאבירות בספרד, והיא וידאה את היעדרם של שרידי דם [[יהודי]] או [[מורים|מורי]] בדמו של המועמד, וכן בדקה שלא עסק מימיו ב[[מסחר]], משלח יד שנחשב בזוי. ולסקס זכה בתואר האבירות בשנת [[1659]], וזאת לאחר שהושג הסדר מיוחד שבו הוכר רשמית כצייר החצר, ובכך הוסר הספק לגבי היותו "סוחר" בתמונות אותן יצר. תואר האבירות איפשר לוולסקס בערוב ימיו "לעקוף" את חוקיה הנוקשים של ה[[אינקוויזיציה]], וליצור תמונות בהשפעה איטלקית המתארות דמויות [[עירום#באמנות|עירומות]] וכן נושאים מה[[מיתולוגיה]] הקלאסית ה[[פגאניות|פגאנית]].