בראון בס – הבדלי גרסאות

הבראון בס היה מוסקט חלק קדח, בעל טעינת לוע ומצת חלמיש. פעולת הטעינה הייתה יחסית מורכבת: החייל היה נושא תרמילי נייר שכללו את הקליעה[[קליע]] (כדור עופרת עגול) ואבקתו[[אבק שריפה]], החייל היה פותח את תרמיל הנייר (בנשיכה) שופך מעט אבקה לתוך תא הצתה מימין לנשק (הייכן שמצת החלמיש מצוי), מעמיד את המוסקט כלפי מעלה, שופך את שארית אבקת השריפה במורד הקנה ודוחף פנימה את הכדור בעזרת מוט דחיסה מיוחדיעודי. לאחר מספר יריות, פנים הקנה היה מתלכלך מאבק השריפה שהוצת ופעולת דחיסת הקליע הייתה הופכת לקשה יותר, משום כך הקליעים היו בקוטר כ-18 מ"מ לאומת קוטר הקנה 19 מ"מ - המשמעות המעשית של תהליך עיבוי דפנות הקנה וההבדל בין קוטר הקליע לקנה היא שלאחר מספר יריות דיוקו של המוסקט עלה במקצת.

בדומה למוסקטים אחרים בתקופה, הבראון בס לא פותח במטרה להיות מדוייק או בעל טווח נרחב. יחידות רגליות שנשאו את המוסקט ירו באופן מבוקר בשורה אל מול האויב, כאשר לרוב טווח פתיחת האש היה כ-50 מטר. באופן זה, כוחו של המוסקט היה תלוי בעיקר ביכולת של החייל לירות בקצב אש מהיר מהאויב ולייצר מכות אש של כלל החיילים - במצב כזה כל מכת אש הייתה פוגעת קשות בחיילי האויב שממול. תפקיד שני שהיה למוסקטים בתקופה היה להסתערות [[כידון רובה|כידונים]], כאשר המוסקט היה למעשה הופך לחנית כאשר הטווחים היו מתקצרים אל מול האויב, למטרה זו אורכו ומשקלו של הבראון בס במקביל לכידון שיוצר עבורו נחשבו מוצלחים במיוחד.