זוטי דברים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
clean up, replaced: === '''מטרות ההגנה''' === ← === מטרות ההגנה === באמצעות AWB
שורה 5:
==זוטי דברים במשפט הפלילי==
 
=== '''מטרות ההגנה''' ===
הסעיף נוסף לחוק העונשין במסגרת תיקון מס' 39 לחוק, שתוקפו מ-[[23 באוגוסט]] [[1995]]. דברי ההסבר להצעת החוק מסבירים את הצורך בתיקון זה:
{{ציטוט|תוכן=סייג זה, הנובע מכך שהחוק אינו עוסק בזוטות - De Minimis Non Curat Lex - הנו, בחלקו, חידוש לעומת החוק הקיים. עיקרו בהנחה כי השתבצותו הפורמלית של מעשה בהוראה חקוקה, המגדירה עבירה פלילית פלונית, כשלעצמה, אינה מוכיחה בהכרח שיש באותו מעשה לפחות מינימום של אנטי-חברתיות האופיינית לעבירה פלילית. הכלל שלפיו הוראה כאמור לא נועדה לזוטי-דברים, בא לנגוס מן ההיקף הפורמלי של תחום ההסדרה של נורמה אוסרת, את הרובד התחתון שאינו שייך לה מבחינה עניינית. בשל הכלליות הבלתי נמנעת של הגדרות העבירות לסוגיהן, אין מנוס מנגיסה כאמור, אף היא באמצעות הגדרה כללית של זוטי הדברים. בכך, מגשימים את התאמת ההגדרה הפורמלית של עבירה פלילית לתוכנה הענייני. למעשה, מוסמכת גם כעת הרשות התובעת, לסגור תיקים בשל [[חוסר עניין לציבור]] וכן מוסמך היועץ המשפטי לממשלה לעכב הליכים מאותו נימוק.<BR>
שורה 35:
גם במקום שבו אין הוראת חוק מפורשת תחול גם הגנת זוטי הדברים. ההיגיון המסתתר מאחורי דוקטרינה זו הינו, שהסדר הציבורי והתועלת הכללית שבהליך השיפוטי דורשים, שבתי המשפט לא יעסקו בעניינים פעוטים של מה בכך, אפילו יש בהם פגיעה מזערית בזכות או גרימת נזק בשיעור נמוך במיוחד.
 
הדוקטורינה בדבר זוטי דברים הוכרה במפורש גם בדין הישראלי:{{ציטוט|תוכן=כלל עתיק יומין הוא שאין דרכו של בית-המשפט לעסוק בעניינים זעירים וקלי ערך, עניינים של מה בכך, "זוטי דברים" (כמו שנאמר‘de minimis non curat lex’). כך אין דרכו לעסוק גם בפגיעה מזערית בזכות. כלל זה מקובל בשיטות משפט רבות, וגם בשיטתנו חולש הוא על תחומי משפט שונים, בין מכוח הוראה מפורשת בחוק ובין מכוח הפסיקה (מכוח הוראה מפורשת בחוק: בתחום המשפט הפלילי, לפי הוראת סעיף 34יז לחוק העונשין, תשל"ז-1977).
|מקור=1333/02 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה נ' הורוויץ פ"ד נח(6) 289 (2004)}}ד"ר אבישי אדר הביא דוגמה שבה לדעתו ראוי ליישם את דוקטרינת 'זוטי דברים' במשפט האזרחי:{{ציטוט|תוכן=עקרון ה-De Minimis מיועד לאותם מצבים בהם נגרמה פגיעה מינימלית בזכותו של בעל דין. כך, לדוגמה: אדם הולך לתומו ברחוב ומכונית נוסעת במהירות על כביש רטוב, כתוצאה מכך ניתזים מים על בגדיו של הולך הרגל המסיבים לו נזק שערכו פעוט. בכגון דא ייאמר, כי אפילו שלכאורה השתכללה עילת תביעה, הרי שבית המשפט לא יורה על מתן סעד בנסיבות המקרה.
 
עקרון זה לכאורה אינדיפרנטי לשאלת הגורם שהביא לנזק לניזוק והוא נותר כמעט שווה נפש באשר ליסוד הנפשי של המזיק. מכאן, שאפילו נגרם הנזק לניזוק בכוונת מכוון (זדון), הרי שאם הנזק הוא מיסודות העוולה או העבירה, והוא נופל תחת הקטגוריה של "פגיעה מינימלית בזכות", אפשר כי האחראי לנזק, המזיק, יימצא פטור מלתת את הדין על עוולתו או עבירתו.