הבדלים בין גרסאות בדף "דאוגבפילס"

הוסרו 9 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
ש
מ (תיקון קישור)
מ (ש)
}}
 
'''דַאוּגַּבְפִּילְס''' (ב[[לטבית]]: '''Daugavpils'''; ב[[ליטאית]]: '''Daugpilis'''; ב[[פולנית]]: '''Daugavpils'''; ב[[רוסית]]: '''Да́угавпилс'''; שמה ההיסטורי ב[[גרמנית]]: '''Dünaburg''') היא העיר השנייה בגודלה ב[[לטביה]], בירת חבל לטגלֶה. העיר נמצאת 230 ק"מ דרומית-מזרחית ל[[ריגה]] על גדות הנהר [[דאוגבה]] (דווינה המערבית). אוכלוסיית העיר מונה 105,000 נפשות (2009) - זאת לעומת 129 אלף תושבים בשנת [[1989]]. ה[[רוסים]] מהווים כ-52% מאוכלוסיית העיר, ה[[לטבים]] - 18%, והפולנים - 15%. בנוסף מתגוררים בעיר גם [[בלארוס|בלארוסים]], [[אסטונים]] וקיימת בעיר קהילה [[יהודים|יהודית]] קטנה (כ-492 אנשים).
 
== היסטוריה ==
== יהודים ==
 
הקהילה היהודית בעיר קיימת מאמצע [[המאה ה־18]]. כיהנו בה רבנים מגדולי הדור. המפורסמים שבהם: מ[[תרל"ט|ה'תרל"ט]] עד [[ה' באב]] [[תרמ"ז|ה'תרמ"ז]] ([[1887]]) כיהן כרב העיר הרב [[ראובן הלוי לוין]] (שכונה ר' ראובן דננבורגר על שם עירו) שהיה רבו של [[הרב קוק]] מגיל בר המצווה ועד פטירת ר' ראובן שהגיע לעיר כשהרב קוק היה בן 13. אחריו כיהן ברבנות הרב [[מאיר שמחה מדווינסק]] כראש קהילת ה[[התנגדות לחסידות|מתנגדים]], ורבי [[יוסף רוזין]] (הרוגצ'ובר) כיהן משנת [[תרמ"ט|ה'תרמ"ט]] ([[1889]]) כראש קהילת ה[[תנועת החסידות|חסידים]]. עוד כיהנו כרבני העיר, הרב [[אהרן שאול זליג מאירוב]] שהיה לפני ר' ראובן, והרב [[אלחנן הכהן]] שכיהן ברבנות העיר לאחר ר' מאיר שמחה.
 
כמו כן, נולדו בעיר השחקן [[שלמה מיכאלס]], [[יעקב גורדין (פילוסוף)|יעקב גורדין]], [[שאול אביגור]], [[אליעזר שטריך]], [[שרה עזריהו]] ו[[מארק רותקו]]. [[איסר הראל]] גדל בעיר עם משפחתו. הראל מתאר בספרו 'ביטחון ודמוקרטיה' מאורע מדהים שהסעיר את תושבי העיר: הוא כותב כי בחורף אחד גשום מאוד עלה הנהר המקומי על גדותיו והייתה סכנה גדולה שהמים יפרצו את הסכר ויציפו את העיר. רב העיר, הרב מאיר שמחה, התפלל לאלוקים וביקש רחמים על תושבי העיר. כעבור זמן קצר החלו המים לשקוע, והעיר ניצלה.{{הערה|1=[http://www.tsofar.com/zofar/mashtap/show_story.asp?id=7018 התיאור המלא מהספר].}}
 
במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] הופצצה העיר בידי ה[[האימפריה הגרמנית|גרמנים]], ולכן רוב היהודים עזבוה למשך תקופה זו. הם חזרו מאוחר יותר, וערב [[מלחמת העולם השנייה]] התגוררו בעיר 13,000 יהודים. בשנת [[1940]], במהלך הכיבוש הסובייטי של לטביה, נשלחו רבים מחשובי יהודיה של העיר לסיביר כאויבי המשטר.