רויטל עמית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1, אזור |
|||
שורה 5:
עמית נולדה ב[[חיפה]] בשם '''רויטל סלוצקי''' וגדלה ב[[נתניה]]. אביה של רויטל, [[אבינעם סלוצקי]],{{הערה|[[עופר אדרת]] [http://blogs.haaretz.co.il/oferaderet/897/ מה עושה האקדח של וינגייט בדירה בצפון תל אביב?], באתר [[הארץ]], 7 באוקטובר 2013}} היה מאנשי [[פלגות הלילה המיוחדות]]. אחותה הצעירה היא ה[[שחקנית]] [[יעל עמית]].
את [[שירות בצה"ל|שירותה הצבאי]] עשתה ב[[גלי צה"ל]]. ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] הגישה ב[[גלי צה"ל]] את התוכניות "חמים וטעים", "כאלה היו השירים שהיו", "מצעד המרגנית"{{הערה|1=[https://fbcdn-sphotos-f-a.akamaihd.net/hphotos-ak-ash2/v/t1.0-9/1381913_10151624552576701_2143094939_n.jpg?oh=24bf6b0f951eb1155d487e92e6affefb&oe=56883678&__gda__=1453070092_73f69f0b4710e057e5677f5cde344acf משתתפי "מצעד המרגנית" תשל"ב] (תמונה סרוקה, [[להיטון]])}} ועוד. ב[[אוגוסט]] [[1973]] השתתפה ב[[מחזה|הצגה]] "כה לחי" במלאת כ"ה שנות [[יום העצמאות|עצמאות למדינה]]. באותה שנה השתתפה בהצגה "תפוס את הגנב" שהופסקה לאחר מספר הצגות בגלל [[מלחמת יום הכיפורים]]. ב-[[1976]] החלה לעבוד ב"[[קול ישראל]]".{{הערה|שם=פרישה|{{TheMarker1|נתי טוקר|"הציבור בגד בנו. עובדים קשה אבל רק משמיצים אותנו ומספרים אגדות על משכורות גבוהות"|1.2742676|2 באוקטובר 2015}}}} באותה שנה גם קריינה דברי קישור בהופעתה של רקדנית ה[[פלמנקו]] [[סילביה דוראן]]. ב[[רשת ב']] הגישה את התוכנית "בוקר טוב - שירים ופרפראות", והשתתפה בתוכניות ההומור "לצון נופל על לצון" (שהסתיימה ב[[מאי]] [[1979]]) ו"צחוק באמצע". הופעתה הראשונה בטלוויזיה הייתה כשהנחתה ביחד עם [[מלאכי חזקיה]] את פסטיבל [[פסטיבל הזמר המזרחי|למנצח שיר מזמור]] התשיעי שהתקיים ב[[חנוכה]] [[תשל"ט]] - [[דצמבר]] [[1978]] ושודר ב[[שידור חי]] ב[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]]. ב-17 בדצמבר [[1979]] הנחתה ביחד עם [[אלי ישראלי]] את התוכנית הראשונה של "אות ועוד" - סדרת שעשועונים ששודרה ב[[הטלוויזיה החינוכית הישראלית|טלוויזיה החינוכית]], והמשיכה להנחות את השעשועון הזה גם בהמשך. הופיעה בהצגת ההומור "זה רדיו זה" ביחד עם [[יואל ריפל]] ו[[משה טימור]].
ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] הנחתה ביחד עם [[אברהם מור]] את המופע "כשהיסמין פורח" ששודר ב[[שידור חי]] ב[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]] והתקיים ב[[בנייני האומה]] ב[[חנוכה]] [[תשמ"ג]] - [[דצמבר]] [[1982]], לציון 25 שנה לתוכנית "כשהיסמין פורח", ולציון 100 שנה [[עליית אעלה בתמר|לעליה הראשונה מתימן]]. השתתפה במשדרי [[הומור]] שונים ב"[[קול ישראל]]" כמו פינת שיחות הטלפון הפיקטיביות מסבתא אטה אישטנם ונכדתה צחית, בתוכנית "שלושה בגיגית" של [[שוש עטרי]] ו[[דודו דותן]]. הגישה ב[[רשת ג']] במשך יותר מעשור את תוכנית הד"שים הפופולרית "לי ולך שיר וברכה". התוכנית חזרה לשידור בהגשתה של עמית בשנת [[2009]], לאחר הפסקה של 22 שנה.{{הערה|{{הארץ|ירון פריד|רויטל עמית, השדרנית המיתולוגית של רשת ג' , חוזרת לשלוח ד"ש עם שיר מהעבר|1.1290924|12 בנובמבר 2009}}}} בנוסף, הגישה ב[[רשת ג'|ג']] את התוכניות "באוויר" (בעריכת [[טוני פיין]]) ו"עוד להיט". בתחנת הרדיו [[88FM]] הגישה מידי שבת תוכנית שירי "אולדיז" (Oldies) בעריכת קריסטינה גוליאט.
בסוף ספטמבר [[2015]] הייתה רויטל עמית אמורה לפרוש מ"קול ישראל" במסגרת [[הרפורמה ברשות השידור]].{{הערה|{{TheMarker1|נתי טוקר|הקריינית שנפרדה בדמעות מ"קול ישראל" ומהמאזינים - אחרי 40 שנה|1.2743352|3 באוקטובר 2015}}}} [[קובי מנורה]], חברה לעבודה, צילם את פרידתה העצובה והנרגשת מהמאזינים ופרסם את הסרטון בדף הפייסבוק שלו. הסרטון התפשט במהירות ב[[אינטרנט]], הופץ ב[[טוויטר]], זכה לעשרות אלפי צפיות ושודר בתוכניות טלוויזיה. אז, הוסכם שרויטל תמשיך לשדר ארבעה חודשים נוספים, עד יום הולדתה ה-64, בסוף ינואר 2016. שידור הפרידה הנרגש והסופי שלה מהמאזינים ומקול ישראל היה ב-30 בינואר 2016 בתחנת [[88FM]]. היא סיימה את השידור בקריאה לשמור על קול ישראל ועל רשות השידור, המצויה בימים לא פשוטים ובעיצומן של טלטלות, ובשידור השיר המרגש My Way בביצועו של [[אלביס פרסלי]].{{הערה|{{יוטיוב|pqNqEVjqdiM|שם=רויטל עמית נפרדת מקול ישראל, קטע וידאו (30.01.16)|סוג=וידאו}}}}
| |||