סטיב מקמנמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 37:
למרות שזכה רק בשני תארים במדי ליברפול, נחשב מקמנמן לאחד השחקנים הגדולים בתולדות המועדון. הוא נבחר לנבחרת מצטייני העונה בפרמייר ליג במשך ארבע עונות רצופות (1994/1995 עד [[1997]]/1998), ושלוש פעמים היה בין חמשת המועמדים לשחקן השנה בליגה האנגלית. מקמנמן מחזיק במקום השני בכמות הבישולים למשחק בליגה האנגלית, עם 6 בישולים פחות מ[[דייוויד בקהאם]]. הוא גם מחזיק בכמות הבישולים הגדולה ביותר בתולדות ליברפול, מעט לפני [[קפטן]] ליברפול הנוכחי, [[סטיבן ג'רארד]].
 
ב-[[1 ביולי]] [[1999]] הצטרף מקמנמן ל[[ריאל מדריד]], והיה האנגלי השני בלבד בתולדות המועדון, אחרי [[לורי קנינגהאם]] ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]]. מקמנמן השתלב בקבוצה במהירות, כשהצליח לכבוש ולבשל כבר במשחקיו הראשונים. מקמנמן היה שותף לזכייתה של ריאל ב[[ליגת האלופות]] באותה עונה, כשכבש את השער השני בניצחון 0-3 על [[ולנסיה (כדורגל)|ולנסיה]] ב[[גמר ליגת האלופות 2000|משחק הגמר]]. הייתה זו הפעם הראשונה ששחקן אנגלי זוכה בתואר עם מועדון זר.
 
הגעתו של הנשיא [[פלורנטינו פרז]] למועדון, שסימנה את תחילת עידן ה"גלאקטיקוס" בקבוצה, הייתה בעוכריו של מקמנמן. תחילה ניסתה הנהלתה החדשה של ריאל מדריד להעבירו לקבוצות אחרות כמו [[מידלסברו (כדורגל)|מידלסברו]] ו[[צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]], אך מקמנמן סירב להצעות. הגעתם של כוכבים יקרים כמו [[לואיס פיגו]], [[זינדין זידאן]] ו[[רונאלדו]] למועדון ערערה את מעמדו של מקמנמן בקבוצה. הוא זכה לפחות דקות משחק, אך נחישותו להישאר במועדון הלהיבה את אוהדי הקבוצה, שבחרו בו פעמיים כשחקן הכי אהוב, ואת חבריו לקבוצה, שתמכו בו במספר ראיונות לכלי התקשורת. התמיכה במקמנמן לא הותירה להנהלה ברירה אלא להשאירו במועדון.