יהודה חיים חזן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Hanay העבירה את הדף משתמש:Litalrose92/טיוטה לשם משתמש:Litalrose92/יהודה חיים חזן: כשם הערך העתידי
ויקיזציה בסיסית
שורה 1:
== יהודה חיים חזן (1905-1873) ==
[[קובץ:יהודה חיים חזן.jpg|טקסט= יהודה חיים חזן, מתוך ארכיון השומר הצעיר, יד יערי|ממוזער|יהודה חיים חזן, מתוך ארכיון השומר הצעיר, יד יערי]]
'''יהודה חיים חזן''' (1905-1873)ן נולד במושבה במזרח אירופה. כל אחיו מתו בילדותם ממחלות שונות והוא נשאר בן יחיד. נישא למלכה. בנם- [[יעקב חזן]], הפך לימים ליו"ר [[מפ"ם]]. {{ש}}
יהודה חזן היה אחד הפעילים ה[[טריטוריאליזם יהודי|טוריאליסטים]] הבולטים בורשה. פעל והוביל את קידום [[תוכנית אוגנדה]] והיה ממקימי [[יט"א]] ([[:en:Jewish_Territorialist_Organization|jewish Territorialist organization]]). {{ש}}
לקה בהרעלת דם עקב עקירת שן ושלושה חודשים לאחר [[הקונגרס הציוני העולמי הרביעי|הקונגרס הציוני השביעי,]] בגיל 32, נפטר.
 
=== ביוגרפיה ===
חזן למד בליטא בישיבת וולוז'ין אצל הרב חיים סולובייצ'יק והוסמך לרבנות. עוד בהיותו בישיבה למד שפות זרות והתעניין בספרות חיצונית. עזב את הישיבה והחל להתפרנס כמורה לשפה העברית. לפי תיאורי בנו, המשיך להיות שומר מסורת, אבל הקל במילוי המצוות. הדבר גרם לכך שהקהילה המקומית דחתה אותו מבחינה חברתית. מסיבה זו עבר ב- 1903 עם אשתו ובנו מליטא לורשה. שם המשיך להתפרנס כמורה לעברית ונבחר ע"י ציוני ורשה כציר לקונגרס הציוני השישי והשביעי. {{ש}}
הרעיונות הטריטוריאליסטים לא היו מקובלים ע"י שאר משפחתו של חזן. אמו התנגדה להם כל כך, עד שהחליטה לעזוב את משפחתה ולעלות לא"י.
 
=== יחס לשאלת אוגנדה ===
בעיצומו של פולמוס אוגנדה כתב חזן את הספר "הסופרים היהודים והטריטוריאליות". בספר זה הוא טוען כי כמיהת העם היהודי לא"י נובעת לא רק מתוך מניעים דתיים, אלא מרצונו לקרקע בטוחה בה יהיה מוגן. מסיבה זו, ניתן למממש חיים יהודיים- לאומיים לא רק בא"י. {{ש}}
בנוסף לכך, בספרו ניתן למצוא את התנגדותו ל[[נחום סוקולוב|סוקולוב]] שיצא נגד תוכנית אוגנדה. {{ש}}
שורה 23 ⟵ 22:
בפילוג שחל בקונגרס זה, חזן הצטרף לפורשים.
 
=== חזן ויט"א ===
חזן נמנה עם מקימי יט"א. בפתיחת הקונגרס הטריטוריאליסטי הראשון טען כי ההתיישבות בארץ ישראל היא חסרת סיכוי ומבוססת על התגנבות ושוחד. {{ש}}
חודשיים לאחר הקמת ההסתדרות הטריטוריאליסטית באוגוסט 1905, פרסם חזן קול קורא בו הגדיר את מערכת היחסים בין הטריטוריאליסטים לתנועה הציונית. {{ש}} לפיו, הטריטוריאליסטים פרשו מן התנועה הציונית מכיוון ש[[הקונגרס הציוני]] שלל מהם את הזכות להביע ולהגן על דעותיהם. הוא טען כי הציונות כבר לא עונה על צרכיו של העם היהודי ולכן החליטו הטריטוריאליסטים לפרוש מן ההסתדרות הציונית ולהקים גוף נפרד. לפיו, לכל חבר ביט"א הזכות לגבש דעה חופשית בנוגע לציונות ולהמשך ההשתייכות לתנועה הציונית. דבר זה מעיד על הסובלנות של יט"א כלפי הציונות. '''הם לא שללו אותה, אלא ביקשו למצוא אלטרנטיבות נוספות לאור מצבה העגום והמחמיר של יהדות מזרח אירופה.'''
 
=== הרעיון הטריטוריאליסטי ===
פירוש הרעיון הטריטוריאליסטי- מציאת מדינה ליהודים שאינה בהכרח בא"י. {{ש}}
[[יהודה לייב פינסקר]] היה הראשון שהעניק משמעות לרעיון בחיבורו "[[אוטואמנציפציה!|האוטואמנסיפציה]]". בחיבור זה הוא טוען כי הרוח של העם היהודי היא החשובה ולכן מולדת יהודית יכולה לקום בכל מקום ולאו דווקא בא"י. א"י חשובה לא בגלל מקומה הגיאוגרפי- אלא בגלל מה שהיא מסמלת. לטענתו- ככל הנראה לא יהיה אפשר להשיג את א"י ולכן יש למצוא ארץ אחרת. {{ש}}
שורה 35 ⟵ 34:
יש לציין כי הטריטוריאליזם אינו מתנגד לרעיון הציוני ורואה עצמו כממשיך דרכו. {{ש}}
 
===ההסתדרות הטריטוריליסטית- יט"א (The Jewish Teritorial Organization)===
[[קובץ:ההסתדרות הטריטוריאליסטית.jpg|טקסט= ההסתדרות הטריטוריאליסטית לאחר הפרישה מההסתדרות הציונית. ישראל זנגוויל ורעייתו במרכז. יהודה חזן בשורה השנייה, השמיני מימין. (מתוך ארכיון גבעת חביבה)|ממוזער|344x344 פיקסלים|ההסתדרות הטריטוריאליסטית לאחר הפרישה מההסתדרות הציונית. ישראל זנגוויל ורעייתו במרכז. יהודה חזן בשורה השנייה, השמיני מימין.
(מתוך ארכיון השומר הצעיר, יד יערי)
שורה 47 ⟵ 46:
פעילותה של יט"א נגדעה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בסוף המלחמה עידן הקולוניאליזם הסתיים וליט"א לא היה סיכוי לקבל טריטוריה. המציאות שהשתנתה, ובין היתר מתן הצהרת בלפור, הפכה את יט"א ללא רלוונטית וזו התפרקה באופן רשמי ב- 1925.
 
=== לקריאה נוספת ===
# גור אלרואי, "מחפשי מולדת, ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית (יט"א) ומאבקה בתנועה הציונית בשנים 1925-1905", מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות: קריית שדה בוקר אוניברסיטת בן גוריון, 2011. {{ש}}
# בנימין זאב הרצל, "מדינת היהודים", ירושלים: מ. ניומן, 1970. {{ש}}