דרורה דומיני – הבדלי גרסאות

'''דרורה דומיני''' (נולדה ב-[[1950]]) היא [[אמן (אמנות)|אמנית]] [[ישראלית]] ו[[מורה]] בכירה וותיקה במחלקה לאמנות ב[[בצלאל]]. כינויה, שניתן לה בידי חוקר האמנות הישראלית [[גדעון עפרת]], הוא "הפסלת העבריה". דומיני החלה את פעילותה בראשית [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] והייתה מהנשים הבודדות בקרב [[פסל (מקצוע)|פסל]]י [[ישראל]]. יצירות בולטות שלה עוסקות בבחינה ובביקורת של החיים ב[[קיבוץ]] ובכלל של המיתוס הגברי הישראלי וזאת על ידי עיסוק בתכנים של גוף, זיכרון ומוות.

העבודות שיצרה דומיני בתקופת לימודיה מתאפיינות בעיסוק בנושא העקירה, אותו חוותה לא רק כ[[סטודנט]]ית ישראלית בניכר, כי אם גם מעצם העובדה שעזבה את קיבוצה ומקום ילדותה. בתקופה זו התנסתה דומיני בשלל טכניקות ובהן [[ציור]], [[פיסול]] על גבי ציור, פיסול, מודלים [[אדריכלות|אדריכליים]] ו[[גאומטריה|גאומטריים]] וביצירת מבנים קונסטרוקטיביים שליוו גם ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20]]. גם בהמשך עבודותיה מ[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] ועד היום ממשיכה דומיני להתייחס לנושאים המיתיים שהעסיקו אותה מראשית דרכה, כך בין השאר עסקה ב[[אנדרטה|אנדרטאות]] ובפסלו של [[יצחק דנציגר]] "[[נמרוד (פסל)|נמרוד]]" ועוד. בשנת [[2002]] הוציאה דומיני בשיתוף הצלמת [[פראנס לבה-נדב]] את הספר "כל מקום: נוף ישראלי עם אנדרטה". ספר זה מסכם פרויקט רחב היקף של צמד האמנויות בהן הגישו פרשנות חדשנית לאנדרטאות הרבות המפוזרות ברחבי ישראל.

בפברואר [[2008]] הציגה דומיני את תערוכתה "ציפורים נגזרות", ב[[גלריה גורדון]]. בשנת [[2009]] הוצב פסל חוצות עשוי ברונזה, לזכר רצח [[חיים ארלוזורוב]] במקום בו נרצח על חוף ימה של [[תל אביב]] (כיום בסמוך למרינה). בשנת [[2010]] הציגה בסדנא לאמנות ב[[ראשון לציון]] עבודות שנוצרו באמצע [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] והוצגו במקום באותה העת, לצד עבודה חדשה שנוצרה במשותף עם ילדים. בקיץ [[2011]] הציגה את התערוכה "משחק קבוצתי", שהורכבה בעיקר מעבודות על נייר בגלריה ברבור ב[[ירושלים]].