פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 1,414 בתים ,  לפני 3 שנים
ויקיזציה
==יצירתו==
מרטיאליס נודע בעיקר בשל 12 ספרי [[מכתם|אפיגרמות]] שהופיעו ברומא במשך תקופת שלטונם של דומיטיאנוס, [[נרווה]] ו[[טריאנוס]].
בספר הראשון הוא מגלה את סוד הצלחתן: "ספרים אלה, בדומה לבעלים בעיני נשותיהם, בלי זין אינם יכולים למצוא חן".{{הערה|[http://wwwמכתם 1.tertullian35.org/fathers/martial_epigrams_book01.htm Martialis, '''Epigrammata''', I, 35: 3-5]; תרגום: [[דבורה גילולה]], '''"הלצות על יהודים בספרות הרומית". ''' (מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי''', כרך ט', תשמ"ו), ו. מרטיאליס, עמ' 21-20.}}
 
בפואמות אלה הוא מתאר את חיי העיר רומא ואת אורח חייהם של נשים וגברים בני תקופתו, ובהם: מיליונרים, פרוצות, סופרים, סנדלרים, רופאים, להטוטנים ואסירים, על רקע מרחצאות, תיאטראות ורחובות רומא. הוא מפקפק באופיין של הנשים ויחד עם זאת מכבד ומעריץ אותן. הוא מביע את חיבתו לילדים ובאופן מיוחד לקרוביו, ואת געגועיו לעיר מולדתו בספרד, שבה היו לו ידידים רבים, ולסביבתה הכפרית שאפשרה לו ליהנות מצייד ומדייג בימי נעוריו.
 
== היהודים אצל מרטיאליס ==
השקפותיו של מרטיאליס לגבי חשיבותם היחסית של היהודים מבין היסודות הזרים ברומא, מתוארות על ידי מספר התייחסויותיו אליהם באפיגרמות שלו. ההתייחסויות הללו נופלות במספרן רק מאלה הנוגעות לפולחנים הפריגיים של קיבלה (Cybele) ואטיס, שהיו קשורים למוסד הגאלי (Galii) המסורסים.{{הערה|.Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol I: LXXXIV. Martial(1976), p. 521}}
 
בספרבאפיגרמה האפיגרמות השני{{הערה|[http://www2.tertullian.org/fathers/martial_epigrams_book02.htm Martialis, '''Epigrammata''', II, 2]}} של מרטיאליס, בשיר שכתב לקיסר [[דומיטיאנוס]], בין אזכורים של ניצחונות וכיבושים שלדומיטיאנוס יש בהם נגיעה, מזכיר מרטיאליס גם את "ניצחונו האדומי" של אחיו, [[טיטוס]], כאשר המילה "אידומאוס" מציינת כאן את השם "יודאוס" (יהודי). זהו אזכור לניצחונו של טיטוס על היהודים ב{{ה|מרד הגדול}}.{{הערה| .Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol I: LXXXIV. Martial(1976), pp. 522-523}}
באפיגרמה 50 בספר העשירי מזכיר מרטיאליס את "הדקלים האדומיים" (הנזכרים גם אצל [[ורגיליוס]]) כסמל ניצחון.{{הערה|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol I: LXXXIV. Martial(1976), p. 527, No. 244; [http://www.tertullian.org/fathers/martial_epigrams_book10.htm Martialis, '''Epigrammata''', X, 50]}}
 
בספרובאפיגרמה השביעי,7.55 מתייחס מרטיאליס ל{{ה|מס היהודי}} שהוטל על ידי [[אספסיאנוס]] לאחר חורבן ירושלים ונגבה באכזריות על ידי דומיטיאנוס,{{הערה|.Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol I: LXXXIV. Martial(1976), p. 526}} כאשר הוא מזכיר את "זה שלאחרונה קולל במסים, שבא מהעיר שלם (Solyma) שנשרפה כליל".{{הערה|[http://www.tertullian.org/fathers/martial_epigrams_book07.htm Martialis, '''Epigrammata''', VII, 55]; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 151, הערה 75 (תרגום מאנגלית: להד לזר).}}
 
באפיגרמה 4.4 משנת 88 לספירה,{{הערה|.Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol I: LXXXIV. Martial(1976), p. 524}} מתוך הספר הרביעי, מרטיאליס מציין בשיר-התקפה על אשה בשם "באסה" (Bassa), בין אוסף הריחות הרעים שהוא מעדיף על פני ריחה של אשה זו, אליה הוא פונה בשיר, גם את "הבל פיהן של נשים הצמות ב[[שבת]]".{{הערה|[http://www.tertullian.org/fathers/martial_epigrams_book04.htm Martialis, '''Epigrammata''', IV, 4]; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 4 שבת, יום צום, עמ' 133.}}
מרטיאליס חושב בטעות את השבת היהודית כיום צום – טעות רווחת שהתקבעה כבר הרבה לפניו במסורת הספרות הפגאנית ומופיעה גם אצל [[סטראבון]], [[פומפיוס טרוגוס]] ו[[סווטוניוס]].
 
בספרבאפיגרמה השנים עשר12.57.1-14 מרטיאליס מסביר מדוע הוא עוזב את רומא לעתים קרובות כל כך לטובת [[נומנטום]] {{אנ|Nomentum}} הכפרית. הוא מונה את המטרדים המאפיינים של רומא הגדולה והרועשת, ובהם גם "היהודי שלמד מאמו לקבץ נדבות".{{הערה|[http://www.tertullian.org/fathers/martial_epigrams_book12.htm Martialis, '''Epigrammata''', XII, 57, 1-14]}}
 
=== מנהג המילה היהודי ===
מתוך מספר התייחסויותיו אל היהודים, [[ברית מילה|ברית המילה]] היהודית היא זו שמשמשת כמטרה העיקרית לשנינותו.
 
בספר השביעי, במכתם 7.30 על קייליה (Caelia), נערה רומית שמרעיפה מחיבתה על גברים בני כל האומות מלבד אלה של רומא, מרטיאליס מפרט רשימה של מאהבים "אקזוטיים" שאליהם היא נמשכת. הוא כולל בה גם את היהודים ומשתמש ב[[מילה (ניתוח)|מילה]] כדי לאפיין אותם, תוך שהוא מעניק לה גוון מיני ברור, כשהוא כותב שקייליה אינה "נרתעת מן החלציים של יהודים נימולים". המילה "inguen" (חלציים, מפשעה) משמשת בגרפיטי, במכתמים ובסטירות גסים לתיאור אברי מין.{{הערה|[http://www.tertullian.org/fathers/martial_epigrams_book07.htm Martialis, '''Epigrammata''', VII, 30]; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 147 (תרגום מאנגלית: להד לזר).}}
באותו הספר, במכתם 7.35 המיועד ללייקאניה (Laecania), מרטיאליס מלין על כך שהעבד שלה תמיד נוכח כאשר היא מתרחצת באמבטיה ו"אברי המין (שלו) מכוסים בפיסת עור שחורה" (aluta, "תחתוני רצועה"). הוא רומז לכוח הגברא המיוחס ליהודים, כשבמקום העבד שלה הוא מציע לה את עבדו שלו, ש"(חתיכת) משקל יהודי לו מתחת לעורו החשוף".{{הערה|Martialis, '''Epigrammata''', VII, 35; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 148 (תרגום מאנגלית: להד לזר).}}
 
התייחסות דומה נמצאת באותו הספר גם במכתם 7.82 על השחקן או הזמר מנופילוס, שהנדן (fibula) המכסה את הפין שלו כה גדול, "שדי בו לבדו לכיסוי כל השחקנים הקומיים שלנו כאחד". מרטיאליס מסביר שהניח שמנופילוס דואג לכסות את הפין שלו מהסיבה "שהוא חרד לשמור על קולו...אך פעם אחת, כאשר השתתף במשחק באמצע מגרש הספורט קבל עם ועדה, החליק הנדן מן המסכן; והנה הוא נימול!". ייתכן ומנופילוס ניסה להסתיר את מילתו בשל [[המס היהודי]], או שחש נבוך להיחשף כיהודי. המילה Verpa מציינת את הפין במצב שבו העורלה משוכה לאחור כתוצאה מזקפה, ומשתמשים בה לעתים קרובות כאשר מדובר על ביצוע אקט מיני, ובפרט אקטים הומוסקסואליים אגרסיביים, לפיכך השימוש במילה verpus במובן של "נימול" (המתועד רק אצל מרטיאליס ויובנאליס) מקביל את נסיגת העורלה לתאוותנות היתר המזוהה עם היהודים ומוכנותם התמידית כביכול לקיים יחסי מין.{{הערה|Martialis, '''Epigrammata''', VII, 82; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 151-150 (תרגום מאנגלית: להד לזר).}}
 
בספרבמכתם האחד עשר11.94 מרטיאליס מכניס קונוטציה [[הומוסקסואליות|הומוסקסואלית]] במכתם על משורר-יריב יהודי שהפך גם למאהב-יריב: "אך זאת מייסרני: שלמרות שנולדת בירושלים (Solyma) עצמה, אתה עושה [[מעשה סדום]] בנערי, משורר נימול".{{הערה|[http://www.tertullian.org/fathers/martial_epigrams_book11.htm Martialis, '''Epigrammata''', XI, 94]; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 152-151 (תרגום מאנגלית: להד לזר).}} מרטיאליס יוצר בנייה דרמטית כאשר הוא חוזר שלוש פעמים על הפנייה "משורר נימול", אך לבסוף פונה אל יריבו כ"נימול" (verpe) בלבד ולא כ"משורר". הוא אינו מאמין ליריבו היהודי שמכחיש את פיתוי הנער ונשבע לשם כך ב[[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]], ודורש מיריבו להישבע "בשם אנכיאלוס" (Anchialus). פירוש "אנכיאלוס" הוא בגדר תעלומה בלתי פתורה. פרידלנדר הציע שאנכיאלוס היה יהודי רומי עשיר, ובכך הבין את המשפט כסטריאוטיפ אנטישמי. [[פטר שפר]] מציע שמדובר בשיבוש של "ארכלאוס".{{הערה|פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 152-151.}} [[מנחם שטרן]] טען כי "אנכיאלוס" היה שם נפוץ, במיוחד בקרב עבדים ועבדים משוחררים ולכן נראה כי מרטיאליס התכוון לאדם לא מזוהה בשם זה שחי ברומא באותו הזמן.{{הערה| .Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol I: LXXXIV. Martial(1976), p. 528}} מאחר שהשם היה נפוץ בקרב עבדים, ניתן גם להניח ש"אנכיאלוס" היה שמו של הנער עצמו.{{הערה|דבורה גילולה, '''"הלצות על יהודים בספרות הרומית". ''' (מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי'', כרך ט', תשמ"ו), ו. מרטיאליס, עמ' 27.}}
 
==תרגומים לעברית==
משתמש אלמוני