האימפריה הפרנקית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הקרולינגים: תיקנתי טעות הקלדה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד
ויקישיתוף בשורה
שורה 1:
{{היסטוריה של גרמניה}}
[[תמונהקובץ:Frankish Empire 481 to 814-Heb.png|שמאל|ממוזער|250px|התפשטות האימפריה הפרנקית]]
[[תמונהקובץ:Franks expansion.gif|ממוזער|שמאל|250px]]
'''האימפריה הפרנקית''' (ב[[לטינית|בלטינית]] ''Imperium Francorum'') או '''פרנקיה''' הייתה הטריטוריה שיושבה ונשלטה על ידי [[פרנקים|הפרנקים]] מ[[המאה ה-4|מהמאה ה-4]] ועד [[המאה ה-10|למאה ה-10]]. הממלכות הפרנקיות השונות אוחדו על ידי המלך [[כלוביס הראשון]] ([[481]] - [[511]]), אולם במהלך קיומה חולקה האימפריה פעמים רבות, כאשר הפעם האחרונה הייתה ב[[הסכם ורדן|בהסכם ורדן]], לאחר מותו של [[לואי החסיד]]. הממלכות [[פרנקיה המערבית|המערבית]] [[פרנקיה המזרחית|והמזרחית]] הפכו לבסוף ל[[צרפת|לצרפת]] [[גרמניה|וגרמניה]], בהתאמה.
 
== המרובינגים ==
שורה 10:
בנו של כילדריך, [[כלוביס הראשון|כלוביס]], פתח במערכה שנועדה לאחד את הממלכות הפרנקיות השונות בגאליה [[חבל הריין|ובחבל הריין]]. מערכה זו כללה ניצחון על [[סיאגריוס]] בשנת [[486]], וכן ניצחון על הממלכה [[ויזיגותים|הוויזיגותית]] של [[טולוז]] ב-[[507]], שהוביל להרחבת הטריטוריה הפרנקית דרומה עד להרי [[הפירנאים]].
 
המרתו של כלוביס [[קתוליות|לנצרות קתולית]] ב-[[496]] עזרה לבסס את מעמדו בעיני [[אפיפיור|האפיפיור]] ובעיני שליטים נוצרים אחרים. לאחר כלוביס התנצרו שאר הפרנקים, ומכיוון שהם יכלו להתפלל יחד עם שכניהם הם מצאו הכרה מצד האוכלוסייה הגאלו-רומית בקלות יותר מאשר [[ויזיגותים|הוויזיגותים]], [[ונדלים|הונדלים]] או [[בורגונדים|הבורגונדים]], שהאמינו ב[[נצרות אריאנית|בנצרות אריאנית]]. כך [[המרובינגים]] בנו את מה שתהיה הממלכה התורשתית המוצלחת והיציבה ביותר במערב אירופה.
 
המנהיגים המרובינגים דבקו במנהג הגרמאני של חלוקת אדמותיהם בין בניהם, והחלוקה התכופה הזו גרמה פעמים רבות למלחמות ומקרי רצח בין היורשים השונים. אף על פי שכלוביס סילק את הוויזיגותים מגאליה, לאחר מותו ב-[[511]] ארבעת בניו חילקו את הממלכה שלו ביניהם. אולם אפילו כאשר מלכו מספר מלכים מרובינגים באותה העת הממלכה עדיין נחשבה כממלכה אחת.
 
השטח הפרנקי הורחב תחת שלטונם של בניו של כלוביס ולבסוף כיסה את רוב [[צרפת]] של היום ובנוסף שטחים ממזרח ל[[ריין|לריין]] כמו [[אלמניה]] (דרום מערב [[גרמניה]] של היום) [[תורינגיה|ותורינגיה]]. [[סקסוניה]], לעומת זאת, נשארה מחוץ לממלכה הפרנקית עד שנכבשה לבסוף על ידי [[קרל הגדול]] מאות שנים מאוחר יותר.
 
בכל ממלכה פרנקית שימש [[מאיורדומוס]] כראש המדינה. סדרה של מקרי מוות לא צפויים שהחלו עם זה של [[דגוברט הראשון]] ב-[[639]] הובילה לרצף של מלכים קטינים. עד [[המאה ה-8]] מצב זה איפשר למאיורדומי (צורת הריבוי של [[מאיורדומוס]]) לאחד את כוחם ב[[עוצר (שליט)|עוצרות]] תורשתית משלהם, שהייתה הבסיס [[השושלת הקרולינגית|לשושלת הקרולינגית]].
שורה 20:
== הקרולינגים ==
{{הפניה לערך מורחב|השושלת הקרולינגית}}
[[תמונהקובץ:Carolingian Empire map 1895.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת האימפריה הקרולינגית]]
מאז ימיו של [[פפין הזקן]] המלך היה בעצם חסר סמכויות. ה[[מאיורדומוס|מאיורדומי]], שהיו ממשפחת הקרולינגים, היו בעצם אלו ששלטו בממלכה. מצב זה הגיע לשיאו במהלך שלטונו של [[קרל מרטל]], הזכור בהיסטוריה כמגן הנצרות באירופה נגד המוסלמים. קרל איחד את הפלגים השונים של הפרנקים, הביס את אויביהם והגדיל את האימפריה. כשהמלך חסר הסמכויות מת היה קרל כל כך בטוח בכוחו שהוא לא טרח אפילו למנות מלך, כפי שמשפחתו עשתה במשך דורות, אלא פשוט הכריז על עצמו כ"נסיך הפרנקים".
 
שורה 27:
פפין שלט כמלך נבחר. על אף שהבחירות למלוכה התרחשו לעתים רחוקות, החוק הגרמאני קבע כי המלך היה חייב להסתמך על ראשי צבאו. מנהיגים אלו שמרו על זכותם לבחור במלך יותר "ראוי" מתוך השבט השולט אם הם הרגישו כי המלך הנוכחי לא יוכל להוביל אותם לניצחונות. אף על פי שבצרפת המלוכה הפכה מאוחר יותר לתורשתית, [[האימפריה הרומית הקדושה]] לא הצליחה להפטר מחוק זה והמשיכה לבחור את מנהיגיה עד התפרקותה.
 
פפין ביסס את מעמדו בשנת [[754]] בהיכנסו לברית עם האפיפיור [[סטפנוס השני]] בטקס מרהיב שנערך ב[[בזיליקת סן דני|בבזיליקת סן דני]] בו משח האפיפיור את המלך ואת משפחתו והכריז עליו כ"מגן הרומאים" (''Patricius Romanorum''). פפין פתח במלחמה נגד ה[[לומברדים]] שהשתלטו על רוב שטחי המגף האיטלקי ולבסוף הכריח את מלכם להחזיר אזורים רבים לאפיפיורות, שהיו הבסיס ל[[מדינת האפיפיור]].
 
עם מותו של פפין הגוץ ב-[[768]] בניו, קרל ו[[קרלומן הראשון|קרלומן]], שוב חילקו את הממלכה. אולם קרלומן פרש למנזר ומת זמן קצר לאחר מכן, בהשאירו את הממלכה כולה לאחיו, העתיד להפוך ל[[קרל הגדול]]. החל משנת [[772]] קרל כבש את שטחי ה[[סקסונים]] ואיחד אותם עם הממלכה הפרנקית. במסגרת מערכה זו נכפתה על הסקסונים התנצרות בכוח הזרוע - אופן התנצרות שלא היה מקובל אז ושזכה לביקורת מחוגים מסוימים בכנסייה; המנהיג הסקסוני [[וידוקינד]] הסכים לעבור הטבלה כחלק מהסכם השלום בינו לבין קרל. בנוסף, לאחר ניצחון בקרב בשנת [[787]] קרל הגדול הורה על הריגתם של אלפי אסירים סקסונים פגנים. הסקסונים הובסו לבסוף בשנת [[804]]. כך האימפריה הפרנקית התפשטה מזרחה והגיעה עד נהר [[אלבה (נהר)|אלבה]]. במטרה להקל על הכנסת כל הסקסונים לדת הנוצרית קרל ייסד מספר [[דיוקסיה|דיוקסיות]] במזרח האימפריה. באותה התקופה קרל כבש את שטחי הלומברדים וכך גם צפון איטליה הייתה בשליטתו, בעודו מחדש את הבטחתו לאפיפיור שהפרנקים יגנו על אדמותיו. ב-[[788]] קרל כבש גם את [[ממלכת בוואריה|בוואריה]] ועד [[796]] הוא הרחיב את האימפריה שלו דרום מערבה עד שכללה את אזור [[אוסטריה]] של היום וחלקים מ[[קרואטיה]].
שורה 35:
בדצמבר [[800]] הכתיר האפיפיור [[לאו השלישי (אפיפיור)|לאו השלישי]] את קרל הגדול כ"קיסר הרומאים" בטקס ברומא, שתואר בידי המקורות של התקופה כאקט מפתיע שלא תואם קודם עם קרל. אף שקרל העדיף את התואר "קיסר, מלך הפרנקים והלומברדים" הוכרה האימפריה הפרנקית רשמית בטקס כיורשת של [[האימפריה הרומית המערבית]], דבר שהעלה את חמתו של קיסר [[האימפריה הביזנטית]] [[מיכאל הראשון רנגבס]] שטען כי האימפריה בשליטתו ירשה את האימפריה הרומית המערבית. בסופו של דבר הוא הכיר בקרל הגדול כקיסר נוסף. ההכתרה נתנה לגיטימציה קבועה לעליונות [[הקרולינגים]] בין הפרנקים.
 
עם מותו של קרל הגדול ב-[[814]] היו באימפריה הפרנקית שטחים שמעולם לא נכללו באימפריה הרומית המקורית. בניגוד לרומאים, קרל הגדול ניצח את הגרמאנים, הגדיל את האימפריה שלו עד לנהר אלבה והשפעתו הגיעה אפילו עד הערבות הרוסיות.
 
=== קרולינגים מאוחרים ===
[[תמונהקובץ:843-870 Europe.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חלוקת האימפריה הפרנקית לפי [[הסכם ורדן]]]]
לקרל הגדול היו מספר בנים אולם רק אחד נשאר בחיים אחריו. בן זה, [[לואי החסיד]], הלך אחרי אביו ושלט על אימפריה מאוחדת. אולם כאשר לואי מת ב-[[840]] הקרולינגים חזרו למסורת של ירושה מחולקת. [[הסכם ורדן]] חילק את האימפריה הפרנקית לשלושה חלקים:
# בנו הבכור של לואי, [[לותאר הראשון]], הפך לקיסר [[פרנקיה התיכונה]].
# בנו השני של לואי, [[לואי הגרמני]], הפך למלך הפרנקים המזרחיים. ממלכה זו תהיה הבסיס [[האימפריה הרומית הקדושה|לאימפריה הרומית הקדושה]] שתתפתח ל[[גרמניה|לגרמניה]] המודרנית.
# בנו השלישי של לואי, [[קרל הקירח]], הפך למלך הפרנקים המערביים. ממלכה זו תהיה הבסיס לממלכת [[צרפת]].
 
שורה 47:
=== פרנקיה המערבית ===
{{הפניה לערך מורחב|פרנקיה המערבית}}
מערב פרנקיה, שהייתה בשליטת [[קרל הקירח]], הייתה הבסיס ל[[צרפת|לצרפת]] המודרנית. היא חולקה לתשעה אזורים פיאודלים: [[אקיטן]], [[ברטן]], [[בורגון]], [[קטלוניה]], [[פלנדריה]], [[גסקוניה]], [[גותיה]], [[איל דה פרנס]] [[טולוז|וטולוז]]. לאחר [[987]] הממלכה נודעה כצרפת (פרנס) משום ששושלת המלכים החדשה ([[השושלת הקפטינגית]]) הייתה במקור שליטה על הדוכסות של איל דה פרנס.
 
=== פרנקיה התיכונה ===
{{הפניה לערך מורחב|פרנקיה התיכונה}}
מרכז פרנקיה הייתה השטח שניתן ל[[לותאר הראשון|ללותאר הראשון]], הנמצא בין פרנקיה המערבית למזרחית. ממלכה זו, שכללה את צפון [[איטליה]], חלק מ[[בורגונדיה (אזור)|בורגונדיה]], [[פרובנס]] ומערב [[אוסטרזיה]], הייתה יצירה של [[הסכם ורדן]] שלא הסתמכה על זהות היסטורית או אתנית. לאחר מותו של [[לותאר השני]] ב-[[869]] חילקו שלושת בניו את הממלכה ל[[לותרינגיה]], בורגונדיה וצפון איטליה. אזורים אלו יעלמו מאוחר יותר כממלכות עצמאיות.
 
=== פרנקיה המזרחית ===
{{הפניה לערך מורחב|פרנקיה המזרחית}}
מזרח פרנקיה הייתה השטח של [[לואי הגרמני]]. השטח חולק לארבע [[דוכסות|דוכסויות]]: [[אלמניה]], [[פרנקוניה]], [[סקסוניה]] [[ממלכת בוואריה|ובוואריה]] (שכללה את [[מוראביה]] [[קרינתיה|וקרינתיה]]). לאחר מותו של [[לותאר השני]] גם החלקים המזרחיים של [[לותרינגיה]] נכללו בפרנקיה המזרחית. חלוקה זו שרדה עד [[1268]] אז הסתיימה [[שושלת הוהנשטאופן]]. הכתרתו של [[אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] בשנת [[962]] סימלה את ראשיתה של [[האימפריה הרומית הקדושה]]. מהמאה ה-10 פרנקיה המזרחית נקראה גם [[הממלכה הגרמנית]].
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
 
[[קטגוריה:אימפריות|פרנקית]]