שווא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שחזור טרול חסום
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=סימן הניקוד בעברי|אחר=מונח ב[[פונטיקה]] לציון [[תנועה (פונולוגיה)|תנועה]] מרכזית חצי-גבוהה לא מעוגלת (בסימון [[IPA]]:<span style="color:white;">א</span>[[Ə|{{יפא|[ə]}}]])|ראו=[[שווא (פונטיקה)]]}}
[[תמונהקובץ:Dagesh-and-shva.png|150px|שמאל|ממוזער|השווא שתחת האות כ' הוא שווא נח, ולכן האות ת' שאחריו דגושה ב[[דגש קל]]; תחת האות ת' יש שווא נע, ולכן האות ב' שאחריו אינה דגושה]]
ה'''שווא''' העברי (ב[[ניקוד טברני|ניקוד הטברני]]: סימן ה[[ניקוד]] "<span style="font-size:200%">&nbsp;ְ</span>") הוא כינוי כולל למספר תופעות ב[[דקדוק]] המסורתי של השפה ה[[עברית]]: שני סוגי השווא העיקריים הם '''שווא נע''', המתייחס לתנועה שנחטפה, כלומר התקצרה, ו'''שווא נח''', המתייחס להיעדר תנועה ([[עיצור]] שאחריו אין תנועה). בנוסף לשווא הנע והנח קיימים גם '''שווא מרחף''', המתייחס למקרה גבולי בין השווא הנע והנח (ראו [[#שווא מרחף|להלן]]), ו'''שווא געיה''', המייצג תנועה מלאה (ראו [[ניקוד טברני#סימן השווא|ניקוד טברני / סימן השווא]]).
 
שורה 25:
שווא נע מסמן תנועה שנחטפה. בתקופת העברית הקלאסית (ואולי רק בתקופת הניקוד הטברני) תנועות שהיו מרוחקות מן ה[[הטעמה|טעם]] הראשי במילה התקצרו ונהגו כתנועות קצרות יותר. את התנועה המקורית אפשר לזהות בצורה היסודית, הבלתי נטויה של המילה, ולפעמים גם ב[[צורת הפסק|צורת ההפסק]] של המילה. למשל: במילה "יִשְׁמְעוּ" השווא שתחת האות מ' הוא שווא נע, ועל התנועה המקורית אפשר ללמוד מצורת היסוד יִשְמַע ומצורת ההפסק יִשְמָעוּ. מבחינה דקדוקית מתנהג שווא נע כתנועה לכל דבר; למשל, אם אחרי שווא נע מופיע אחד מעיצורי בגדכפ"ת לא יוטל בו [[דגש קל]]. ה[[פיוט|פייטנים]] שהשתמשו ב[[משקל היתדות והתנועות]] התייחסו לעיצור המונע בשווא נע כ"חצי [[הברה]]" ולצירוף של חצי הברה כזו עם הברה רגילה קראו "יתד".
 
ב[[עברית מקראית|עברית המקראית]] המאוחרת שווא נע נהגה תמיד כ[[חטף]] [[סגול (ניקוד)|סגול]] במשקלים קְטוֹל, קְטִיל, וקְטֹלֶת , חלק קטן מהמקרים כשההטעמה נמצאת שתי הברות קדימה ובצורות נטויות של משקלים שהברה הראשונה של צורת היסוד מנוקדת ב[[צירי]] חסר; תמיד כחטף קמץ בצורות נטויות של משקלים שהברה הראשונה של צורת היסוד מנוקדת ב[[חולם]] חסר; בשאר המקרים כחטף [[פתח (ניקוד)|פתח]].
 
ה[[הגייה תימנית|הגייה התימנית]] משמרת ככל הנראה את אופן הגיית השווא אצל נקדני טבריה: בדרך כלל הוא מבוצע כחטף פתח ; לפני העיצור י - כחטף [[חיריק]]; ולפני עיצור גרוני - כתנועת העיצור הגרוני (למשל יְאוֹר - {{יפא|[jo˘ʔo:r]}}). מבחינה זו אין הבדל גדול בין הגיית החטפים השונים להגיית השווא, וכנראה שהחטפים סומנו לשם הדגשה שמדובר בשווא נע ולא בשווא נח (לא רק בעיצורים גרוניים - {{ציטוטון|אֲרוֹמֲמֶנְהוּ}}).
שורה 61:
*[[חיים רבין]], "התנועות הקטנות בעברית הטברנית", בתוך: הנ"ל, '''חקרי לשון''', ירושלים תשנ"ט, עמ' 176 - 208
*[[ישראל ייבין]], '''המסורה למקרא''', ירושלים תשס"ג, עמ' 231 - 238
* ג'ואל הופמן, ההיסטוריה של השפה העברית, (In the Beginning: A Short History of the Hebrew Language) ניו יורק, תשס"ד.
 
==קישורים חיצוניים==