אין עונשין אלא אם כן מזהירין – הבדלי גרסאות

ב"פירוש ה[[משנה|משניות]] לה[[רמב"ם]]", מבואר שדין ההתראה על פיו חייבים להתרות בעובר עבירה שהדבר אסור ונושא עונש, נובע אף הוא מיסוד הכלל, שאין עונשין אלא אם כן מזהירין.

==טעם הכלל==

 

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לא יספיק לנו הזכרת ה[[עונש]] ב[[מצווה]] מבלי אזהרה. וזהו שיאמרו רבותינו ז"ל תמיד: "עונש שמענו אזהרה מנין", והענין הוא מפני שאם לא תבוא לנו בדבר מניעת האל, אלא שיאמר "עושה דבר פלוני יענש בכך", היה במשמע שיהיה רשות ביד כל הרוצה לקבל העונש ולא יחוש לצערו לעבור על המצוה ולא יבוא בזה כנגד חפץ השם יתברך ומצותו, ויחזור דבר המצוה כעין מקח וממכר, כלומר הרוצה לעשות דבר פלוני יתן כך וכך ויעשהו או יתן שכמו לסבול כך ויעשהו, ואין הכוונה על המצוות בכך, אלא שהאל לטובתנו מנענו בדברים והודיענו במקצתן העונש המגיע לנו מיד מלבד העברת רצונו שהיא קשה מן הכל. וזהו אמרם ז"ל בכל מקום לא ענש אלא אם כן הזהיר, כלומר לא יודיע האל העונש הבא עלינו על העברת המצוה אלא אם כן הודיענו תחילה שרצונו הוא שלא נעשה אותו הדבר שהעונש בא עליו.‬}}

 

מעניינת גישתו של ה[[רמב"ם]]{{הערה|פירוש המשניות ל[[מסכת מכות]].}} האומרת כי גם חיוב ה"התראה" הקובע כי עונש בבית דין לא יוטל אלא אם כן התבצעה התראה מפי ה[[עדות (הלכה)|עדים]] לעובר ה[[עבירה]], היא כחלק מדין זה, ולפי הרמב"ם נמצא שה"התראה" היא המשך ישיר של אזהרת התורה, בשלב בו היא נאמרת באופן ישיר.

==לקריאה נוספת==

*[[האנציקלופדיה התלמודית]] כרך א', בערך '''אזהרה''' עמ' תט"ו - תי"ט