מגאדת' – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת שדה רקע לסיווג בתבנית מוזיקאי# |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 65:
ב-[[3 באפריל]] [[2002]], מאסטיין הכריז בפומבי על עזיבתו את הלהקה. הסיבה הרשמית הייתה פגיעה [[עצבים|עצבית]] ב[[יד]]ו השמאלית. החברים האחרים החליטו לפרק עקב זאת את הלהקה. הדבר נראה כסופה של להקה בת כמעט 20 שנה.
בהדרגה, ה[[פיזיותרפיה]] עזרה לידו של מאסטיין להחלים. לאחר שלמד מחדש לנגן על הגיטרה, הוא כתב את אלבום הסולו הראשון שלו ותכנן הנפקה מחודשת של הקטלוג של מגאדת'. בשנת [[2004]] הוא יצר קשר עם חברי הלהקה המוקדמת עם בקשה לעזרה בהקלטת האלבום החדש שלו שנקרא במקור ''Blackmail The Universe'' (שמו של השיר הפותח את האלבום), אך שמו שונה ל-''[[The System Has Failed]]'' (ביטוי מתוך השיר השלישי, Kick The Chair שמבקר את מערכת המשפט). בגלל ההסכם עם חברת ההקלטות שלפיו מגאדת' מתחייבת לאלבום נוסף, האלבום היה חייב להשתנות מאלבום סולו לאלבום האחרון של מגאדת'. האלבום הוקלט עם [[ויני קולאיוטה]] על התופים, [[כריס פולאנד]] (שניגן עם מגאדת' ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]]) על גיטרה מלווה ו[[ג'ימי לי סלואס]] על גיטרת הבס. כמו שדייב מאסטיין אמר: "מגאדת' באיטיות קמה לתחייה".
לאחר צאת האלבום בתחילת יולי [[2004]], ''The System Has Failed'' זכה לביקורות טובות כאלבום שמחזיר את מגאדת' ל"תור הזהב" מסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, ואף הגיע למקום ה-18 ברשימת הבילבורד האמריקני. לאחר הוצאת האלבום הוחלפו פולאנד, סלואס וקולאיוטה בבסיסט ג'יימס מקדונו והאחים גלן ושון דרובר על הגיטרה והתופים. במהלך השנתיים העוקבות חברי הלהקה יצאו לסיבובי הופעות ברחבי העולם ולאחר מכן לסיבוב הופעות שנקרא בשם Gigantour, שהתמקד ב[[ארצות הברית]] ו[[קנדה]] והשתתפו בו להקות נוספות. מאסטיין יזם את הפסטיבל על מנת לעודד הופעות מטאל ואת פעילותן של להקות אחרות. סיבוב ההופעות הגיע לממדים כאלו שהוא הצטייר כאירוע המתחרה ב"Ozzfest", אותו ארגן [[אוזי אוסבורן]]. בהופעה ב[[ארגנטינה]], מאסטיין הפתיע את הקהל והודיע שמגאדת' תמשיך לפעול ותוציא אלבום נוסף.
שורה 101:
מגאדת' היא להקה מגוונת מבחינת סגנונה המוזיקלי. היא אמנם נחשבת ללהקת ת'ראש, אך יחד עם זאת במוזיקה שלה ניכרת השפעה חזקה של [[הארד רוק]] ו[[הבי מטאל]] מחד ו[[פאנק (Punk)|פאנק]] ורוק מלודי מאידך. סגנון הנגינה של מגאדת' קיבל מספר תפניות במהלך עשרים שנות פעילותה והושפע מגורמים שונים: הן מהנגנים שהיו חברים בלהקה בתקופות השונות ומהמוזיקה של הלהקות להן האזינו, הן מפעילותן של הלהקות המתחרות ובראשן [[מטאליקה]] והן מחברות התקליטים איתן עבדה הלהקה.
חברי הלהקה בראשית דרכה, בדומה למאסטיין, יצאו נגד התרבות השולטת ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות השמונים]] ששמה דגש רב על ההופעה של האמנים ופחות על היצירה והמוזיקה ([[גלאם מטאל]]). עם פרישתו של מאסטיין ממטאליקה הוא הגדיר את הסגנון שהוא מועיד ללהקה שיקים בהמשך - נגינה מהירה עוד יותר בגיטרות וסגנון אגרסיבי, בהשוואה לסגנון הנגינה של מטאליקה.
באלבומים הראשונים של הלהקה, עיקר המכשול שעמד בפניהם היה השימוש בסמים ואלכוהול. התקציב של האלבום הראשון שימש ברובו לקניית סמים, כך שהאלבום סבל מפגמים טכניים. אלבומם המצליח ביותר מבחינה מוזיקלית וטכנית של הלהקה היה הרביעי, ''[[Rust in Peace]]'', שהיה לאלבום הראשון של ההרכב היציב ביותר של מגאדת'. [[מרטי פרידמן]] הביא למגאדת' השפעות מלודיות, שינוי מוזיקלי שהביא את הלהקה לכיוון אחר, אותו מרבית ממעריצי הלהקה לא אהבו. באלבום שהגיע אחריו, ''[[Countdown to Extinction]]'', ניכרה השפעה ראשונה של חברות התקליטים, משום שהיו בו פחות סולואים והיה פחות כבד מקודמו, אם כי האלבום זכה להצלחה מסחרית. באלבומם הבא, ''[[Youthanasia]]'', ניכרה השפעה בולטת יותר של חברות התקליטים. הסגנון באלבום זה היה איטי יותר ופחות מורכב מקודמיו. האלבום שהיווה נקודת שפל ללהקה היה ''[[Risk]]'', שבו הייתה התרחקות בולטת מאוד מהמטאל וניכרו בו השפעות מלהקות אחרות.
| |||