טאנכלם מאנטוורפן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
== רקע ==
במאות
לעומת השלטון האזרחי-חילוני הפאודלי החלוש, המפורר, המסוכסך והבלתי יעיל, בלטה הכנסייה הקתולית במבנה המוצק והיעיל שלה. בדומה למבנה השלטון ברומי העתיקה, הכנסייה שלטה בצורת רשת אופקית שבמרכזה [[הקוריה]] ברומא, המחוברת למרכזים הפריפריים הגדולים ב[[
מבנה חזק ויציב זה של הכנסייה אפשר שליטה כמעט בלתי מוגבלת על האוכלוסייה האזרחית, עצמאות כמעט מוחלטת מהמוסדות השלטוניים האזרחיים-חילוניים וצבירת כוח, ממון ורכוש אדירים. מאידך, כוח שלטוני עצום זה הביא גם להסתאבות והשחתה מוסרית של הכנסייה ומוסדותיה. שחיתות זו התבטאה בעיקר ב:
שורה 15:
== תולדות חיים ==
תאריך ומקום לידתו של טאנכלם אינם ידועים. משערים שהיה נזיר בחצרו של הרוזן הפלנדרי הצעיר רוברט השני (
* התנגדות לפערי המעמד בתוך הכנסייה הקתולית - לדבריו כל אנשי הכנסייה, מהכומר הכפרי ועד האפיפיור, שווים בערכם ושווים בפני האל.
* התנגדות נמרצת לצבירת העושר בידי אנשי הכנסייה - לדבריו עושר זה גרם להיווצרות שתי כנסיות: האחת היא "כנסיית השליחים", כנסיית העוני והצניעות בה כלולים חלק גדול מהמאמינים. השנייה, היא "כנסיית בית הבושת", הכנסייה של הכמרים לדרגותיהם והמבוססת על עושר, גזל, שחיתות וחטא.
שורה 25:
היו באנטוורפן גם כאלו שהתנגדו לפעילותו של טאנכלם והם פנו לארכיבישוף החזק של [[קלן]], הגישו תלונות נגד טאנכלם וביקשו עזרה לסילוקו. מאמצי המתנגדים לא זכו להצלחה. באותה עת, מאות 11-12, הכנסייה הקתולית העדיפה לנקוט במדיניות של הבלגה נגד קבוצות שנחשבו למינים. הפעילות של רומא נגד המינות התבטאה בעיקר בניהול ויכוחים תאולוגיים עם החשודים במינות. אלו שבכל זאת הגיעו לפני בתי המשפט, נענשו בעונשים יחסית קלים כמו החרמה, הגליה או מאסר. הם נשפטו בפני בתי משפט חילוניים ולרוב, נאסרה הוצאתם להורג כדי למנוע שפיכות דמים. מדיניות זו אמורה להשתנות כעבור זמן לא רב, עם יסוד ה[[אינקוויזיציה]]. טאנכלם ניצל אווירה נוחה זו ואף נסע לרומא שם עסק בעניינים פוליטיים בחצרו של האפיפיור במטרה לשנות גבולות של דיוקסיות בפלנדריה.
בזמן העדרו, גברו קולות מתנגדיו ובחזרתו של טאנכלם מרומא ב-
עם מותו של טאנכלם לא פגה ההערצה אליו בייחוד בעיר אנטוורפן וסביבתה. מעריציו הוו זרם נוצרי המכונה על ידי החוקרים המודרניים כ- "טאנכליזם", זרם שהמשיך להתקיים שנים לאחר מות מייסדו. בשנת [[1126]] מונה [[נורברט הקדוש]] לבישוף אנטוורפן. הוא עצמו יסד זרם דתי שדגל באמונה חזקה ועמוקה בכנסייה הקתולית, אך מאידך, דגל גם בכנסייה של עניים וצנועים כפי שהאמין שהיו השליחים ואבות הכנסייה. בהדרגה, נשכח טאנכלם על ידי מעריציו שהפכו להיות מעריצי נורברט. נורברט עצמו הוכרז, מאוחר יותר, כקדוש, בין היתר עקב התנגדותו למינות הטאנכלמית. במספר ציורים ופרסקות, מתואר נורברט הקדוש כמנצח את טאנכלם המוטל מת לפניו. הכנסייה אף קבעה יום חג לניצחונו של נורברט על טאנכלם, ה-11 ביולי והוא נחגג עד עצם היום הזה בתחום הארכיבישופות של [[מכלין]] (הכוללת בתוכה גם את אנטוורפן).
1) A History of the Inquisition of the Middle Ages, Vol I - Henry C. Lea▼
==לקריאה נוספת==
2) רוברט א. מור, מינים - בספרו של אביעד קליינברג - "גאולה וכוח לתולדות הנצרות בימי הביניים, הוצאת ספרי תל אביב 1999.▼
▲
[[קטגוריה:דת, מסדרים ותנועות דתיות בימה"ב]]
|