היפותזת ספיר-וורף – הבדלי גרסאות

מ
←‏היסטוריית המושג: לא אנציקלופדי וחסר מקור
(←‏פוליטיקה ונימוסים: ניסוח מעורפל ושיפוטי)
מ (←‏היסטוריית המושג: לא אנציקלופדי וחסר מקור)
ניתוחו המדוקדק של וורף להבדלים בין [[אנגלית]] ושפות אחרות, ובדוגמה המפורסמת ביותר – ל[[שפת ההופי]] (אחת משפות ה[[אינדיאנים]] בדרום־מערב ארצות־הברית), העלה את הרף לניתוח היחסים שבין שפה, מחשבה ומציאות על ידי ניתוח מדוקדק של מבנה תחבירי, לעומת תובנות כלליות שניתן להסיק מההבדלים באוצר מילים, לדוגמה. דוגמה טובה של היפותזה בפעולה ניתן לקחת מכתבי וורף עצמו. וורף היה [[כימיה|כימאי]] במקצועו, ועבד ב[[חברת ביטוח]] כ[[הנדסה|מהנדס]] מניעת שרפות. על בסיס ההיפותזה החליט לשנות את התויות על חומרים דליקים, כיון שקודם לכן השתמשה תוית האזהרה במילה שאינה ברורה לכל אדם.
 
מכיוון שוורף לא עבד בתוך האקדמיה, מחקריו על יחסיות לשונית שנעשו בעיקר ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]], לא נעשו פופולריים עד לפרסום כתביו לאחר מותו ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]]. בשנת [[1955]], ד"ר [[ג'יימס קוק בראון]] יצר את השפה המובנה [[לוגלאן]] (וממנה התפצלה השפה [[לוז'באן]]), על-מנת לבחון את ההיפותזה. תאוריות בלשניות ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]], כגון זו שהוצעה על ידי [[נועם חומסקי]], התמקדו בשורשיות ובאוניברסליות השפה. כתוצאה מכך, מחקריו של וורף יצאו מהאופנה. ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] המאוחרות ובתחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], התקדמות ב[[פסיכולוגיה קוגניטיבית]] וב[[בלשנות אנתרופולוגית]] חידשה את ההתעניינות בהיפותזה. דוגמה לחסידו של חומסקי העוסק בנושא, היא ספרו של [[סטיבן פינקר]], "The Language Instinct". גישה "יותר וורפֿית" מיוצגת על ידי כותבים כ[[ג'ורג' לקוף]] (George Lakoff), שטענו כי ויכוחים פוליטיים, לדוגמה, מעוצבים על ידי רשת מושגים מטאפוריים המונחת ביסוד השימוש בשפה. כיום, חוקרים חלוקים בשאלה זו, של עד כמה משפיעה השפה על המחשבה. בכל מקרה, המחלוקת הזו יצרה התעניינות גוברת בנושא והביאה להרבה מחקר חדשני וחשוב.
 
==גרסאות חזקות וחלשות של ההיפותזה==