רחוב שינקין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ קו מפריד בטווח מספרים
שורה 13:
| אתרים = [[כיכר מגן דוד]], [[בית כנסת גאולת ישראל]]
| קואורדינטות =
}}[[תמונהקובץ:Tel aviv diversité.JPG|שמאל|ממוזער|250px|דיון ציבורי ליד גינת שינקין]]
'''רחוב שינקין''' הוא [[רחוב]] ב[[לב תל אביב]] [[שמות רחובות בתל אביב-יפו|הקרוי על שם]] '''[[מנחם שינקין]]'''.
 
הרחוב, העובר ממזרח למערב, מרוחק כמה מאות מטרים מ[[חוף הים]]. בקצהו המערבי נמצאת [[כיכר מגן-דוד]], שהיא צומת סואן של חמישה רחובות ידועים: [[רחוב המלך ג'ורג' (תל אביב)|המלך ג'ורג']], [[רחוב אלנבי|אלנבי]], [[מדרחוב נחלת בנימין|נחלת בנימין]], הכרמל (שבו מצוי [[שוק הכרמל]]) ושינקין.
 
הרחוב היה רחובה הראשי של שכונת [[מרכז בעלי מלאכה (שכונה)‏‏|מרכז בעלי מלאכה]], שהוקמה על ידי מנחם שינקין ב-[[1913]]. הרחוב נקרא על שמו של שינקין בשנת [[1925]]. בתחילת שנות ה-30 נפתחו ברחוב חנויות רבות וגם בית דפוס של [[הוצאת אמנות]], בניגוד לתוכנית המתאר שייחדה את הרחוב למגורים. העירייה נקטה צעדים נגד החנויות ברחוב{{הערה|{{דואר היום||על פתיחת חנויות בלי רשיון|1934/10/11|00621}}{{ש}}{{דבר||לענין החנויות ברחוב שינקין|1934/11/11|00401}}{{ש}}{{דואר היום||ישיבת מועצת העירייה|1934/11/08|00602}}}}. בשנת 1935 נענתה העירייה ללחץ הסוחרים ובעלי הבתים והתירה פתיחת חנויות ברחוב. כן פעלה להרחבת הרחוב על ידי דרישה להכנסת הבתים החדשים הנבנים מטר נוסף פנימה{{הערה|{{דואר היום||רחוב שיינקין - אזור חנויות|1935/07/30|00503}}}}.
 
עם השנים שינה רחוב שינקין את אופיו, מרחוב של בעלי מלאכה למעונם של צעירים ו[[אמן (אמנות)|יוצרים]], שביקשו בו, תחילה, מקום מגורים זול, ושינו בהדרגה את אופיו. כמה בתי־עסק בולטים שנפתחו בו, ובהם גלריה "תת-רמה" וחנות התקליטים (ואחר־כך דיסקים וסרטי וידאו) "האוזן השלישית", הפכו את שינקין אתר מועדף על בתי־עסק ייחודיים, והרחוב הפך בהדרגה סמל ה[[תרבות]] התל אביבית הצעירה, הפתוחה והחופשית. עם השנים נדחקו בעלי המלאכה מן האזור וגם מספרן של החנויות הייחודיות התמעט, ובמקומן נפתחו בו חנויות רשת וחנויות מוצרי יוקרה, אך הרחוב עדיין משמש מוקד עניין לצעירים, בעיקר בשעות אחר־הצהריים ובמיוחד בימי שישי בשעות הבוקר והצהריים, כשאז נערכים בו לעתים [[מופע רחוב|מופעי רחוב]] והוא גדוש ערב־רב של ליצנים, נגנים, חסידי ברסלב ואחרים.
שורה 24:
באזור רחוב שינקין מתגורר מספר רב של תושבים דתיים ו[[חרדים]], חלק גדול מהם [[חסידות גור|חסידי גור]], שנשלחו על ידי ה[[אדמו"ר]] של החסידות לשליחות במקום, וכן חסידי [[בעלזא]] שבית הכנסת שלהם שוכן ברחוב אחד-העם בין הרחובות שינקין ובלפור. האוכלוסייה הדתית והחרדית חיה לצד האוכלוסייה החילונית במקום ללא עימותים כלשהם. ב[[בית כנסת גאולת ישראל]] שמאחורי גינת שינקין שוכן בית [[חב"ד]] המרכזי של תל אביב, ומתקיימת בו פעילות בנושאי קהילה ומסורת במשך כל השנה ובעיקר בחגים.
 
בשנים 2011-20122011–2012 שיפצה עיריית תל אביב את הרחוב בעלות של כ-30 מליון שקל. תוכנית הרחוב הוכנה על ידי משרד אדריכלי הנוף [[דן צור]] וליאור וולף.
 
בלי קשר הכרחי למתרחש בו בפועל הפך רחוב שינקין סמל שהשתרש עמוקות בתרבות הישראלית ו[[סטריאוטיפ]] ה"שינקינאי" העמיק שורש וחל גם היום, כאשר אוכלוסייה אמידה יותר זורמת לרחובות המשיקים לשינקין. ה"שינקינאי" הטיפוסי מתואר, חליפות, כ[[השכלה|משכיל]], [[מקוריות|מקורי]], פתוח לדעות, מתקדם, רגוע ורודף [[שלום]], ומן העבר השני כ"מנותק", [[אדישות|אדיש]], [[אנוכיות|אנוכי]], [[גאווה|יהיר]], עצל, ראוותני ושטחי. התואר "שינקינאי" משמש לעתים קרובות, במיוחד בפיהם של כאלו שאינם מבקרים ברחוב שינקין בפועל, כשם נרדף למי שלכוד ב"בועה התל אביבית", מתייחס בזלזול ובלעג ליושבי כל מקום אחר, ונותן דעתו רק על העניינים הקרובים לו [[בית קפה|ולבית הקפה]] האהוב עליו.